גשם יורד בחוץ, מכה על שמשת החלון בחוזקה. מציף את הכל.
שטף מים זורם ושוטף את הכל, מוחק את הכל.
מנסה ללכת ונופלת.
מנסה לדבר ומגמגמת.
מנסה לצעוק והקול לא יוצא.
מנסה לכתוב והדף נשאר ריק.
היא קמה מן המיטה ויצאה אל הרחוב, הכל היה ריק מאדם, כולם פחדו
לצאת החוצה. פחדו שהשיטפון יעבור ויקח אותם איתו. כל פעם הוא
הופיע במקום אחר ופגע, פגע.
המחשבות שרצו בראשה בעודה מטיילת ברחביי הרחוב היו שאלות
קיומיות, מהי מהות החיים בעיניה, למה כדאי ורצוי לעצור את
השיטפון. היא הכניסה את ידיה לכיסיה וחשה במגע קר של נייר. היא
הוציאה את הדף מכיסה וקראה את תוכנו.
"אם... אז... ואולי... אך כשלעצמו... אוהב אותך."
היא חייכה לעצמה והחזירה את הפתק לכיסה. זהו פתק שחבר שלה שלח
לה מהצבא אחרי שאמרה לו שהוא הגיע למצב שהוא כל הזמן מדבר רק
על הצבא וכיוון שהיא לא יכלה להתגייס מפאת בעיות רפואיות היא
לא הבינה כמעט כלום מהדברים שהוא דיבר.  זה הבחור שאיתו אני
רוצה להתחתן, חשבה לעצמה והמשיכה ללכת. הרחוב היה אפור, ריק
מאדם. אתמול, עוד הסתובבו פה הרבה אנשים והיה רועש, אך עכשיו,
שקט. דממה.
היא התיישבה על ספסל עץ ירוק והחלה בכתיבה.


היה היה פעם, בארץ רחוקה רחוקה, כך מתחילות כל האגדות, הרי לא
יתכן שהאגדה תתרחש כאן, עכשיו.
בעולם האגדות הכל יכול להיות, בתנאי שהטוב תמיד ינצח. לא משנה
כמה המכשפה הרעה תתאמץ, תמיד יגיע הנסיך שיציל את הנסיכה והם
יחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.
אם היה לך אפשרות לבחור סופים אחרים לאגדות, מה היית משנה?
אתמול בלילה ראיתי סרט שהציג לי את "שלגיה" בפן אחר לגמרי.
הסיפור התחיל בכך שישנם זוג איכרים וכאשר האישה מתה האב נשאר
בודד עם התינוקת. הוא נכלא לסופת שלגים שגורמת לו לפגוש/להציל
יצור שקפא תחת הקרח. היצור רוצה לגמול לו על כך, הופך אותו
למלך ומביא לו בתור מלכה את אחותו המכוערת (לאחר שהוא הופך
אותה ליפה). הנסיך עצמו מופיע בסיפור כבר מתחילתו. בסיום
הסיפור היצור בא לאחותו ומחזיר אותה להיות מכוערת, כאשר הוא
מסביר לה שהוא נתן לה מתנה עילאית, יופי, ממלכה... ותראו לאיזה
מצב היא הגיעה, מה האובססיה ליופי החיצוני גרם לה לעשות.
זה שינה לי את המהות של שלגיה מעוד סיפור על נסיך ונסיכה למסר
שהסיפור מנסה להעביר לקוראיו.
איך אתה חושב שהאגדה שלנו תגמר?
אני יושבת עכשיו על הספסל הירוק מול המקום שבו אירע הפיגוע
אתמול. מתי כל זה יגמר?
אני מניחה שאין לך תשובה. לאף אחד אין.


מכונית חצתה את הרחוב והשפריצה עליה מים בעודה חולפת לידה.
איזו חוצפה, היא חשבה לעצמה.
היא קמה והתחילה ללכת בתקווה להתייבש. היא הלכה לאורך כל הרחוב
ועוד רחוב. בדרך, היא עצרה בסניף דואר ושלחה את המכתב שזה עתה
כתבה.
"באיזה רחוב אני נמצאת?" היא שאלה קבצן אחד ששכב על המדרכה
סמוך לביניין. הוא לא ממש הגיב. היא ניסתה לנווט את עצמה
הביתה, פשוט הלכה והלכה עד שהגיעה לאיזור מוכר יותר. עלתה
במעלה המדרגות ונכנסה לארמון שלה. לא יותר מידי מפואר אך עם
זאת, נעים.
שבוע לאחר מכן בבוקר בהיר במיוחד, כשהתעוררה אימה אמרה לה שהיא
קבלה מכתב מהנסיך שלה, שהוא מונח על השולחן. היא פתחה את
המעטפה וקראה.

באגדות יש גם פיות ושדונים ובל נשכח את הטרולים.
תיהי חזקה נסיכה, האביר על הסוס הלבן או אולי  חמור לבן, יגיע,
בבוא העת, ויעשה אותך מאושרת.

אני כבר מאושרת, היא חשבה לעצמה. לקחה דף ועט וכתבה.

אם כך, האגדה שלנו היא אגדה טיפוסית. למרות שאינני מאמינה
שהמציאות שלנו תתן לנו לסיים את האגדה כך.

קפלה את הנייר, שמה אותו במעטפה והלכה לכיוון סניף הדואר
הקרוב.
בדרך היא פגשה גמד שאיבד את הדרך. הוא חיפש את הבית של שלגיה.
הוא טען שמאז שהיא עזבה את הנסיך היא שכחה ממנו ומחבריו
לחלוטין ובכך גם שברה את הסוף המושלם של האגדה של - "והם חיים
באושר ועושר עד עצם היום הזה".
היא ניסתה להסביר לו שלא קיימת שלגיה, שזו פיקציה, כל המהות של
אגדה זה שהיא מעבר למציאות, דברים שבחיים לא קרו או קורים.
הוא התעצב ונעלם.


לאחר ששלחה את המכתב היא חזרה לביתה מצוברחת. למה הייתי חייבת
להיות כזו תקיפה, חשבה לעצמה.
בבית אימה חיכתה לה עם ארוחת הצהרים.
"החלטת לחזור נסיכה?" אמרה אימה כשנכנסה לביתה.
כל הסיפור הזה של הבית הוא ארמון, היא נסיכה וחברה נסיך בעצם
התחיל כי ככה אמא שלה קראה להם ולבית. היא חשבה שזה ממש נחמד
שאימה קוראת לבית ארמון, טיפוסי שהיא תקרא לה נסיכה, אבל לקרוא
לחבר שלה נסיך?
"אמא", שאלה היא לפתע, "למה שברת את האגדה? למה התגרשת מאבא?"
"זרמתי עם המודרניזציה אני מניחה." היא ענתה.
"ובכל זאת?" ניסתה בשנית.
"החיים שלנו הם לא כמו באגדות גם אם מאד נרצה. וגם באגדה, אם
היו ממשיכים אותה עוד קצת היא שוב היתה מסתבכת ואז שוב קורה
דבר טוב.. ושוב דבר רע.. וכיוצא בזה. היופי שבאגדה זה שנותנים
לך את האשליה שכשהטוב ניצח הכל בא על מקומו בשלום ונשאר כך
לנצח.
החיים זה דבר שנמשך יותר מחמש דקות של סיפור, אם את רוצה תקראי
להם אגדה אחת ארוכה או הרבה אגדות קטנות. מה שבטוח, אלה החיים
ואם לא נרגיש שאנחנו עושים מה שנכון לנו, ואם נמשיך לחיות את
ה"באושר ועושר" הזה אם אין ממש עושר וגם האושר מת מזמן - אז מה
הטעם?"



לאחר השיחה עם אימה היא לקחה דף בפעם השניה באותו יום וכתבה.
בוא לא נייחל לחיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. תחשוב על
איזה שעמום זה יהיה.
אם תראה גמד שמחפש את שלגיה, תאמר לו שהיא בריאה ושלמה, יותר
חיה מתמיד ונראה לי שבמקום מסויים בליבה היא מתגעגעת לימים
שבהם היא היתה הנסיכה הכי יפה שחיה לה באושר ועושר עם נסיך, עד
שהיא התבגרה והולידה ילדה והוא החל לבגוד בה עם נסיכות צעירות
ויפות עד שלבסוף נמאס לה. היא פשוט עברה לאגדה אחרת, אגדה על
אמא שגידלה לבד את ילדתה במציאות קצת כואבת אבל עדיין הילדה
גדלה מאושרת. מי יודע איך האגדה הזאת תסתיים ומתי.
הרבה אגדות של אנשים אחרים נשברו לפני שבועיים בפיגוע ההוא,
ברחוב ממול.
אני מקווה שהאגדה שלנו תגמר בטוב, הרי זה חוק באגדות. אמנם הוא
לא כתוב אך הוא ידוע.
וגם אותם אנשים, אולי האגדה נגמרה בשבילם, אולי הם נמצאים
עכשיו באגדה אחרת, עם פיות ושדונים וטרולים.
אגדות נגמרות רק כשהכל בא על מקומו בשלום.  מתי זה יקרה?
היא קיפלה את הנייר, הכניסה למעטפה ושמה לאימה בתיק בבקשה
שתשלח אותו יום למחרת.