עשרות בובות נשענו על הקיר הצמוד למיטתה, ובידיה החזיקה בובה
נוספת, 'מתילדה', האהובה עליה ביותר. היא עצמה נראתה כבובה, כך
אמרו לה המבוגרים. ורוניקה. שיערה בקבוקים של זהב, פניה כמלאך
ועיניה אגמים צלולים של כחול. צחוק מתגלגל היה תמיד בוקע
מכיוון חדר השינה שלה, והוריה היו מחייכים, מבינים: היא שוב
משחקת. ובמשחקיה הייתה ממציאה סיפורים שונים ומגוונים. מחזות,
גרסאות חדשות לסרטים שראתה, הצגות של ספרים שאימה קראה לה
בלילה הקודם לפני השינה. הבובות היו כל עולמה.
עם השנים 'מתילדה' נשחקה והפכה לסמרטוט אפור. והבובות החלו
להיעלם. ובוקר גשום אחד, כשלא היו לימודים ולא היה חשק לצאת
החוצה אל הקור, החליטה ורוניקה ליצור לעצמה בובה משלה. בובה
שהיא בעצמה תכין. בריצה קפצה ורוניקה לחנות חומרי המלאכה
הקרובה, חזרה חיש אל ביתה, והחלה בהכנת הבובה. כל היום ישבה
בחדר העבודה. וכשהגיע הערב, והוריה קראו לה לאכול, ביקשה שלא
יפריעו לה ושהיא תאכל אחר-כך. רק לקראת חצות יצאה מהחדר
ובזרועותיה נחה בובה קטנה ועדינה. הוריה כבר הלכו לישון.
ביום שלמחרת, כשאימא שלה נכנסה אל חדרה של ורוניקה כדי להעיר
אותה לארוחת הצהרים, היא נעצרה המומה. שם, על השידה שליד
המיטה, הייתה מונחת הבובה היפה ביותר שראתה בכל ימי חייה! מיד
העירה את בתה וחיבקה אותה חזק. "זו הבובה היפה ביותר שראיתי!
איך הכנת אותה?" שאלה. עוד בצהרים של אותו היום כבר ראו כל
השכנים את הבובה החדשה. ולקראת ערב הגיעה הצעה מפי אחת החברות:
"כמה תרצי שאשלם לך כדי שתכיני לי בובה כזו?"
מאותו הרגע ובמשך השנים שבאו אחר-כך החלה ורוניקה להכין
ולמכור בובות. בובות לעשירים, בובות לעניים, בובות לילדים
ובובות למבוגרים. בובות לכולם. היא תפסה מקום טוב בשורת דוכנים
ביריד המקומי והבובות נמכרו בקצב מסחרר.
יום אחד, בזמן הארוחה המשפחתית, ביקשה אימה האם תוכל להכין
למענה בובה כלשהי. ורוניקה הנידה בראשה בהסכמה. "אין שום
בעיה... מחר אני אכין לך." למחרת היה 'יום היצירה השנתית' של
העיירה ודוכנה של ורוניקה היה עמוס לקוחות. לקראת ערב הכריזו
כי הזוכה בתחרות 'יוצר השנה' היא מכינת הבובות, ורוניקה בכבודה
ובעצמה. היא מעולם לא הייתה כה מאושרת. כשחזרה מאוחר הביתה,
הוריה כבר ישנו, כרגיל. היא נכנסה למיטה והתכוננה להירדם,
כשלפתע נזכרה: היא לא הכינה לאימה בובה! 'טוב, מחר...' חשבה
ונרדמה.
הימים עברו וחלפו, ורוניקה התפרסמה בעולם כולו כיוצרת הבובות
המקוריות ביותר בעולם. היא הקימה רשת של חנויות לבובות
ייחודיות שגרסה כסף רב. ורוניקה התעשרה ועברה לגור בבית גדול
שנראה כמו ארמון עתיק. ממש כמו בסיפורים שנהגה להמציא כשהייתה
קטנה. בכל יום שעבר הופיעו לה בראש רעיונות חדשים להכנת בובות
מיוחדות יותר. ובכל פעם שביקרה בבית הוריה, אימה ביקשה ממנה
להכין לה בובה מיוחדת בשבילה, וורוניקה הייתה תמיד מבטיחה אך
מעולם לא מקיימת. תמיד לא יצא לה, תמיד היא הייתה עסוקה במשהו
שגרם לה לשכוח.
ואז, באמצע כנס אומנים בינלאומי בפריז, הודיעו לה שאימה חולה
בסרטן. כשהגיעה ורוניקה לבית ילדותה אימה הייתה אדם אחר. אפורה
וחיוורת, צנומה וחלשה. יד לוחצת חזק, חיבוק ודמעות. ורוניקה
שהתה בבית הוריה שבועות רבים וליוותה את אימה אל מותה.

"יום אחד, כשצעדתי בין המצבות בחזרה אל מכוניתי מביקור בקברו
של חברי הטוב שנהרג כמה שנים קודם לכן, משך דבר מה מכיוון אחת
המצבות את תשומת לבי. מספר פסיעות משם, על אחד הקברים, הייתה
מונחת הבובה היפה ביותר שראיתי מעודי! עשויה חוטי משי בצבע
שני, היא נראתה כמו פיה שיצאה מאגדת ילדים. סקרנותי גברה
והתקרבתי אל המצבה כדי לקרוא מיהו זה שקבור שם. הכתובת הייתה
ישנה ודהויה מגשם, אך עדיין יכולתי לקרוא את הכתוב עליה:

אניה טרובניק
1901-1987
'הבובה שתמיד ביקשת שאכין לך...'
ורוניקה

שאר המצבות הרכינו ראש כמחוות כבוד לבובה היפה ביותר
בעולם..."