ירון פרח / הניצחון |
מזמן נמאס לי לדבר.
לשחרר אותי אצלך
זה כמו ציור שמשתוקק למשיכה האחרונה.
כמו אומן שלא שבע,
אבוד בתוך אלפי דרכים
לניצחון.
וברצח של שלמות,
אולי אחת מקץ רצוף
אוכל לברוח,
בלילות למקלטך,
להרטב מטל גנך,
להשתכר מזוג שדיך
המדברים בשפת הגוף
הנאצלת.
ולישון, לישון בריח הדרים,
לישון ביופי מאופק
אחרי הקרב הלא שפוי הזה
הניצחון הזה שלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|