ביום ההוא קמתי על רגל שמאל, או אם לדייק קמתי על רגל שמאל
שמוכנה לחלוטין לדרוך על נמלים.
אני לא יודעת למה פתאום החלטתי להכריז מלחמה על הנמלים. אולי
בגלל שבשבוע שעבר הן עלו על עוגת השוקולד שהכנתי שעות  והרסו
אותה לחלוטין.
אולי בגלל שהרגשתי שיש תזוזות כוחות מצד הנמלים באזור המטבח
ופירשתי זאת כהצהרת מלחמה ברורה.
בין כך ובין כך הנמלים הולכות לחטוף, כך החליט משום מה מוחי.
החלטתי ללכת בהתחלה על נשק קונבנציונאלי, אני אהיה הוגנת,
הומאנית וחוץ מזה כף רגלי השמאלית תספיק בהחלט לדריכה ולפירוק
ממלכתם של אויביי- נמלי המטבח.
נעלתי  את המגפיים הכי גבוהים שלי. (כי בכל זאת לא צריך לנהוג
בשאננות), ויצאתי במסע למטבח, במטרה להציל את ממלכתי הכבושה.
ברגע שהגעתי למטבח הרגשתי שמשהו לא נכון כאן.
היה שקט, שקט מידיי. העברתי את מבטי על משטחי המטבח הכל היה
לבן ונקי. לרגע הלבן הזה הזכיר לי משהו חולני... חלמתי, רק
לשניה, אבל הנמלים ניצלו את שעת הכושר שהייתה להם ותקפו.
רבבות מהן יצאו והתקדמו לעברי הן התחילו לטפס עלי.
נערתי את עצמי, צעקתי צעקות קרב ופחד, דרכתי עליהם ללא רחמים.
לאחר קרב קשה נמלטתי לעבר מבצרי: החדר. יצאתי מהקרב הראשון בשן
ועין. חשבתי על תוכנית הפעולה, הפעם אני לא אתן לעצמי להפסיד!
אולי הן ניצחו בקרב, אבל לא במלחמה כולה. בחירוף נפש ותחת אש
כבדה של פירורי לחם יצאתי החוצה, כדי לקנות נשק כימי. בלתי
קונבנציונאלי. הפעם אני לא מרחמת!
הלכתי לסופר. עברתי בין המדפים היו שם נשקים רבים ומגוונים.
בחרתי שני מכלים שמצוירים עליהם ג'וק מתחנן על חייו. חשבתי
לעצמי שאם ג'וק גדול וחזק מתחנן על חייו שמרססים עליו את
החומר, אז שהנמלים לא יתחננו וימותו?
נכנסתי הביתה והופתעתי, הנמלים ערכו לי התקפת פתע! נבהלתי, אך
התאוששתי מהר  ושלפתי מהשקית המרשרשת את הספרי וריססתי לכל עבר
ללא רחם. לאחר זמן שנראה כמו נצח העשן התפזר וגיליתי שדה קרב
שותת דם ושקט. ניצחתי, המטבח שלי......  אבל גם הפסדתי עכשיו
אני צריכה למצוא משהו חדש לעשות.