הייתי בשירותים בבית ספר,שעת צהריים אף אחד לא נמצא,אני שומעת
יללות. התחלתי לצעוד בכיוון הקול מחפשת את המקור,פתאום נגלה
לעיני חתול גור בין שבוע לא יותר נלחם בקיר ומילל. מחשבה
ראשונה שעלתה בראשי,מדרגות,נפילה,יסוריים, אז רכנתי כלפיי
החתול והוא תפס ריצה והסיטואציה שעלתה בראשי אכן התרחשה..החתול
תפס ריצה התגלגל אך הכאב לא מנע בעדו הוא המשיך לרוץ ואני
אחריו (כמה חכם מצידי),הוא הגיע לעוד קיר,שוב החל להלחם בו,שוב
אני רוכנת,שוב הוא בורח ועכשיו הוא עומד להיכנס לחור,מין חדר
שמעולם לא ראיתי,במהירות אחזתי בו,יש! סוף סוף..עכשיו אני
אאכיל אותך מתוק,החתול לא ממש אהב את העניין והתחיל לשלוף
ציפורנים וכל מיני קולות נילווים,לא הרתיע אותי, הוא עוד יגיד
תודה אחרי שיאכל את הגבינה שלי... ממשיכה ללכת לכיוון התיק שלי
פוגשת בחברתי,היא מביעה בהתלהבות מבקשת ללטפו,לא ממש
מצליח,בשלב זה אני מתייאשת מניחה אותו על הריצפה והוא מצדו
תופס ריצה לכיוון השני ובמהירות נכנס לחדר המזכירות כאשר
המנקות צועקות בפרעות עכבר,עכבר,אני צועדת לכיוונן בנתיים אני
רואה בחור מוריד חתול מארון הגביעים,כנראה שגם חתול זה שרט את
הבחור והחתול נפל ונפצע מהארון אך זה לא מנע גם ממנו לפצוח
בריצה למזכירות לעיני המנקות שצועקות עכבר,עכבר,ברגע זה נזכרתי
כמה אני שונאת חתולים. חזרה צעדתי לעבר תיקי מביטה בידי המדממת
עם שריטות בצורת כף רגל של חתול...כפוי טובה.











מטאפורה? אולי...