מ. יציק / בליל ההוא |
עת נחה בטנך למראשותיי
ככר תבן בממגורה אפלה,
עת ניטעה ידך בלובן שערי
כמצבה על פסגה מושלגת,
בליל ההוא
היטב ידעתי.
ובליל ההוא
עת זחלה לשוני למרגלותייך
כנחל פתלתול בין הרכסים,
עת נטמנה זכרותי בחשכת פיך
כארון של חייל שתש ונפל,
בליל ההוא
היטב ידעת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|