פייסלס מואול / רקוויאם ל-ש.ג. |
והשמירה לא נגמרת.
הרוח צועקת במשב חרישי
והשמש - משכרת.
עוד ברחש נכנס לאוזן,
והיד כבר קצרה מלהושיע.
האינסטינקט המיידי שהיה לי בתחילת השמירה
התקהה.
רכב נוסף מגיע,
שינוי זמני בשגרה.
בצעד עייף ויגע
עוברת עוד דקה מהשמירה
העיניים נופלות, כבדות,
והראש נוטה בכיוון האדמה.
זמזום הצרצר כבר נבלע בשקט,
השקט האופף את השממה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|