היא התיישבה לידי והסתכלה מטה, אינני יודעת מה היא חפשה שם אך
אני בטוחה שזה היה רק בשביל לא להסתכל לי בעיניים. אני לא
יודעת בדיוק על המקרה שלה אך נראתה לי מיואשת באותו הרגע. היא
נראתה עצובה למדי, ואני? לא הייתי עסוקה מידי באותו היום לכן
התיישבתי לידה לנסות לברר.
היא אינה מסגירה את עצמה בשום תנועה או מבט, מאופקת לחלוטין,
רקדנית בלט! (היא לא מדברת איתי ואני כאן לידה לכן השארתי
לדמיוני לפעול ולבחון את אופי או מקצועה של הבחורה העצובה
הזאת). הכל נע או לא נע אצלה, בדיוק ובעדינות. היא וודאי
רקדנית בלט טיפוסית: עמידה זקופה והאצבעות ברגליים כאילו
לעולם, לעמידת פויינט מכוונות.
היא נשארת בספסל מולי ועדיין שקטה ומאופקת ואני משתוקקת לפיסת
מידע, פרט קטן או אמירה מסוגננת שתצא מפיה.
אני חושבת שחכיתי לזה כ45 דקות שנשארתי לשבת שם.  

בוודאי בעברה הייתה מופיעה על במות ענקיות, באירועים חשובים
ואף מתפרפרת בין כוכבי קולנוע עוד בילדותה. היא צעירה. אך
בוודאי מקצועית ביותר שהרי למדה זאת מגיל קטן! בדמיוני תיארתי
אותה עומדת נוצצת על במה ריקה ובה דמותה שלה בודדה עומדת. הקהל
כולו משותק למראה והאורות כולם מכוונים אליה, היא כמובן באיפוק
מוחלט ובעמידה איתנה נשארת שם. רק לאחר כמה שניות היא מתחילה
לזוז וגופה כמו מנגינה, הכל מתחבר זה לזה בזרימה אחת והיא
איננה מגניבה חיוך קטן אפילו לא חצי חיוך.

שם. היא מלכת העולם, היא שולטת בכל.

בעיתונים שמה התנוסס, והכרטיסים להופעותיה נמכרו בשניות,
האולמות היו מלאים עד אפס מקום והיא לבטח נשארה אדישה כתמיד
מקצועית ביותר - רקדנית. אינני חושבת שאי פעם הצליחה להביט
באדם דקה ממושכת אחת, ואם עשתה זאת מבטה כמובן היה מסוגר, חסר
חדירה בשום אופן.

היא בוכה עכשיו כאילו זרקה את כל עולמה ואת כל השליטה העצומה
לפח הזבל! קשה לבהות בלי לבכות איתה יחדיו. אך אני היא המאופקת
עכשיו, אני מחזיקה את ליבי ומשאירה לה להוסיף את הדמעות, דמעות
עייפות, דמעות של זקנה שמסיימת את חייה בשיבה טובה אך בבדידות
כואבת.
לפתע היופי והמסתורין שבה נמוגו והיא הפכה קטנה ומצומקת בשניה
לפתע אינה רקדנית מפורסמת לפחות לא בראשי...
הדמעות חשפו את רוחה והלמו מסביבה בגל חום רותח
הן מפסיקות אט אט והיא פולטת אנחה ובקול קטן מזכירה סליחה
ותודה ומשאירה אצלי כמה פרוטות הלכה לה. אני נשארתי במקומי
וליבי פועם בחזקה "מה קרה כאן?!" שאלתי את עצמי ואינני מסוגלת
לזוז ממקומי ולרוץ אחרי הבחורה הבכוייה שכבר התרחקה לה. פתחתי
את ידי הסתכלתי בכסף שהניחה בה והלכתי גם אני משם...