כשתקווה אכולה מתפוררת לי על השטיח,
שעוות הנרות קופצת לעיניי, מפריעה לי, ולא יכולה יותר.
הצוק קורא לי לבוא
מתקרבת אליו ועומדת על צידו
מביטה, מרגישה את הרוח
את החיים
מסתכלת למטה, ולא רואה כלום.
במבט שכזה, כשכבר חוויתי ימים
מתלבטת ביני לבין עצמי
ומנסה להגיע לדברים חדשים
מסקנות מעופפות עושות לי עיניים
מחליפות כנפיים, עושות לי פרצופים
אז אומרת - בינתיים אשב לי פה או אלך
ואת הצוק אשאיר לימים אחרים, כשהדברים יהיו ברורים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.