בכל מקום פרחים פורחים
מטרפים את החושים,
עליי מלגלגים
ולתוכי חודרים.

חזרה לשם במדרגות חוזרות ונשנות
חזרה לפרחים ולבכיות.
פני ג'וקר מטורף מתסכלים,
מריצים בי תמונות, מספרים סיפורים.

באדום בורוד מציצים ניצנים
הם פורחים ועולים ועוטפים את סביבי.
ריח חיוכים נוטף מהם
ריח מצחין...

מסביבי מתיישבים ובי מנכרים
צועקים ומושכים- מכאיבים...
אל הבפנים, אל אותם הפנים
שהיו לי מזמן,
וחיסלו את רוחי.

רוחי שלי לאן את תלכי?
אל תברחי, אל תנטשי.
מהמקום ההוא אני שבה להוציאך
שם אלוהים כתב לי ברכות, הוא נשק לפצעיי.
נקרעה נשמתי מעיניי.

להתחבר שוב אלייך,
להבין לבסוף,
לסלק שוב אותך,
להיות.