|
חירותי מפוסלת באבן מוצקה שאין לה הופכין.
קירות אפורים שהעלו טחב
הוכיחו שניתן לגלות סימני חיים כביכול,
אני בשלי, לא השתכנעתי.
אור נרות גוסס מפרפר אל קצו.
בקיר לעומת זאת מרצדים הצללים בלהט,
מפרשים שלא כראוי את אשר קורה
או אולי גרוע מכך
נוקטים עמדה משלהם,
אני נמנע.
בחוץ כבר תלה ירח צהוב,
שוזר אבקה דהויה של אור עייף ממסעות
על הארץ,
צובע הכל בגוון של זיכרון מהוה
שצבעו המקורי נזל בטפטוף מורט עצבים.
אני מביט בו ומבין
אך לא לאורך זמן. |
|
|
סרקתי שמים,
סרקתי ארץ,
רציתי לעוף על
כנפי האהבה,
ליפול אל תהום
האכזבה,
לשחות בנהר
התקוה,
לתפס על הר
הפחד,
להיסתכל במראת
האימה,
לשתות ממעין
השיגעון,
אך יותר מכל
רציתי לחבק
אותך...
ואז מצאתי אותך
מזדיינת עם החבר
הכי טוב שלי!!! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.