אז נכון שבדרך כלל אני לא בעד כל הקריאה לתשומת לב הזאת,
אני אפילו די שונאת אנשים כאלה...
שעושים הכל רק כדי לקבל תשומת לב מאנשים.
יש לי עבר עם אנשים כאלה, מסתבר.
ופעם הייתי כזאת, שרוצה תשומת לב, בכמויות, ומוכנה ללכת כמה
שיותר רחוק כדי להשיג.
אז יש לי עבר עם עצמי, נשמע מצחיק.
נכון שבדרך כלל אני פה, מקשיבה, תומכת, מייעצת (למרות שרוב
הזמן העצות שלי כושלות... אבל זה לא בכוונה...), סתם משמשת
כתף.
נמאס לי..
מותר  לי, לא?
גם אני בנאדם כמו כולם... מסתבר...
וגם אני נשברת לפעמים.
אני יודעת שזה לא טוב...
אני יודעת שאת צריכה אותי פה.. חזקה... מצחיקה ומלאת חיים כמו
תמיד...
אבל מה לעשות.. גם לי יש מעידות.
ועכשיו אני במעידה גדולה כזאת...
כאלה שבטוח משנות לך משהו בחיים.
כאלה שאתה לא יודע אם תוכל לקום מהן, במהרה לפחות.
ובאמת שאני רוצה לחזור לעצמי..
אבל זה לא כזה פשוט..
ובאמת שנמאס לי להיות מגעילה כזאת, עצבנית, מרירה, עצובה...
לא רק בשביל כולם... במיוחד בשבילי.
במיוחד למען השקט הנפשי שלי.
אז תביני...?
תבינו...?
אני יודעת שאני בדרך כלל לא בעד הקריאה לתשומת הלב..
אבל אני צריכה קצת...
התגעגעתי...
אני רוצה קצת תשומת לב..
אז תראו את זה כקריאה נואשת ..
לעזרה?
לאהבה?
או מה שבא לכם...
רק תעשו את זה מהר..
כי אני לאט לאט מאבדת את עצמי...