. פנים / חוץ. מכוניתו של איוב - יום 1.
איוב, (גבר כבן ארבעים, לבוש בג'ינס, חגורת עור וחולצת
כפתורים), נוהג במכוניתו. הוא עוצר ברמזור אדום ומשפיל את
מבטו. הרמזור מתחלף לאדום אך איוב אינו שם לב לכך. נשמעות
צפירות מאחור. איוב מרים מבטו, מחליף הילוך וממשיך לנסוע. מד
המהירות של המכונית מראה 60 קילומטרים לשעה. איוב לוחץ על לחצן
ההפעלה של הרדיו של מכוניתו.
קריין רדיו (V.O)
...אז לפי דעתך האינתיפאדה תתגבר, או שמה צה"ל יצליח להתגבר על
מרי אזרחי כה חריף?
מומחה (V.O)
אמנם מוקדם עדיין לעשות הערכות מדויקות, אבל לפי דעתי כל עוד
חוליות מרצחים,
קריין רדיו (V.O)
אתה מתכוון לכוחות גרילה.
מומחה (V.O)
אפשר לקרוא להם כך, אם כי זה לא לגמרי מדויק. הדמיון הוא שצה"ל
הרגיל...
מד המהירות מראה שלושים קילומטרים לשעה כאשר המכונית מאיטה
וחולפת על פני עוברת מחסום צה"לי עליו שומרים שלושה חיילים עם
נשק ואפוד. כאשר המכונית עוברת את המחסום מד המהירות שוב מראה
שישים קילומטרים לשעה.
מומחה (V.O)
...להתאמן ללוחמה כנגד צבאות מאורגנים המתבססים על כוחות
שיריון גדולים יתקשה
איוב מחליף תחנה ברדיו. מכונית עוקפת אותו מצד שמאל.
מאיר (V.O)
...אתה יודע שאנחנו מעריכים אותך מאוד פה בחברה, אבל בגלל
האירועים האחרונים אני נאלץ לשחרר אותך. ובנימה אישית יותר,
אני באמת מודאג ממך. איך יכולת לעשות את זה? בוא נניח סתם
מישהי מהרחוב. אבל דווקא את הבת של
איוב מחליף תחנה ברדיו.
שושנה (V.O)
...סוף הדרך מבחינתי. לא רוצה לראות את הפרצוף שלך יותר בחיים.
לא אותך ולא את
איוב מחליף תחנה ברדיו.
עידן
אני אולי הבן שלך אבל אתה לא תעשה ממני אידיוט. מה אתה דפוק?
היא אולי גדולה ממני בשלוש שנים. אני הולך להיות עם אימא. אל
תבוא לבקר. גם אל תתקשר. אפילו לא בימי-הולדת, אפילו אם
איוב מחליף תחנה.
מוסכניק
תשמע, הבנק לא אישר לך את הויזה, אז אנחנו נאלצים להפסיק את
הטיפול באמצע. חבל, באמת חבל. בוא תיקח ת'אוטו שלך. אני מקווה
שהוא יחזיק מעמד עד שתסדר את העניינים עם הבנק, כי בסך הכל
איוב מכבה את הרדיו, עוצר את רכבו בצד הדרך ומרכין את ראשו על
ההגה.
שלושה גברים ערבים חמושים לבושי כאפיות נכנסים לרכב שלו.
מהדלתות האחורית נכנסים אליפז וצופר (שניהם כהי עור ומשופמים),
חמושים במקלעים קלים. מהדלת הקדמית-ימנית נכנס בילדד (כהה עור,
לא מגולח, לבוש במעיל עור), חמוש באקדח. איוב מרים את ראשו
ומסתכל על בילדד. בילדד מצמיד אקדח לרקתו של איוב.
בילדד
סע.
איוב
אבל...
בילדד מביט בו במבט מתרה. איוב מביט קדימה ונוהג את המכונית
בחזרה אל הכביש. אליפז וצופר מתלחשים ביניהם.
בילדד
שים גאז.
איוב
אבל...
בילדד דורך את האקדח שלו. המכונית של איוב מאיצה. מד המהירות
נע מעלה, וכאשר הוא עובר את קו השמונים קילומטרים לשעה האוטו
מתחיל להשמיע רעשים מוזרים, ולהיטלטל קלות. איוב מביט בבילדד
אשר מישיר את מבטו חזרה. הרעשים מתגברים ומד המהירות מתחיל
לנוע כלפי מטה.
בילדד
אל תשחק איתי, תן גאז.
איוב
האוטו, זה האוטו.
האוטו נכבה ומדרדר לשולי הדרך.
2. חוץ. צד הכביש אי שם בשטחים - יום 2.
עשן לבן יוצא ממכסה המנוע של המכונית של איוב. אליפז מכוון את
הנשקו אל איוב השוכב בתוך האוטו. בילדד מכניס את הנשק שלו
למכנסיו, מרים את מכסה המנוע. עשן יוצא ומתפזר. צופר, לידו,
משתעל.
בילדד
[במבטא אמריקני עם נטייה קלה מאוד לערבי]
Motherfucker two goddamn cars the same fuckin day.
אליפז, צופר ואיוב מסתכלים בהפתעה על בילדד.
אליפז
וואלה מג'נון הזדה בילדד.
צופר
הואה לובנני.
אליפז מהנהן בראשו. בילדד מסתכל עליהם, קולט שמשהו קורה.
בילדד
יש בעיה?
אליפז וצופר מסתכלים לכיוונים שונים.
בילדד
יופי.
בילדד מוציא טלפון נייד מכיס המעיל.
3. פנים / חוץ. מכונית המתנחלים - יום 3.
עודד (בחור בשנות העשרים לחייו, גבוה, חובש כיפה), נוהג
במכונית, רובה הסער שלו בולט בין המושב לידי הבלם הידני. לידו
יושב דניאל (בחור בשנות העשרים לחייו, נמוך, חובש כיפה) ומשחק
עם האקדח שלו. מרחוק הם רואים את המכונית של איוב, עטורה
מאחורה במדבקות בעברית.
דניאל
תסתכל שם, לא הגיוני, מכונית ישראלית עם ערבים.
עודד
ראיתי.
דניאל
אולי זה חטיפה. לא כדאי שנקרא...
עודד מסובב את המכונית בצורה אלימה וחוצה את הנתיב לכיוון שולי
העפר.
דניאל
וואו...למישהו מצה"ל?
עודד
למה אנחנו לא היינו בצה"ל? צא החוצה.
4. חוץ. צד הכביש אי שם בשטחים - יום 4.
המכונית של המתנחלים עוצרת בחריקת בלמים במרחק מטרים ספורים
מאיוב, בילדד, אליפז וצופר. אליפז וצופר מכוונים את הנשק
לכיוון המכונית.
בילדד
חכו.
דניאל ועודד פותחים את דלתות המכונית, מתגלגלים החוצה וזוחלים
אל מאחורי המכונית. עודד מציץ מאחורי המכונית ורואה את בילדד
מצמיד אקדחו לרקתו של איוב ומתקדם לכיון דניאל ועודד.
בילדד
יופי, ניהנתם מלשחק אותה גיבורים? אני שמח. עכשיו תזרקו לפה את
הנשק שלכם או שהוא מת.
דניאל מסתכל על עודד.
דניאל
אסור לנו לעשות את זה. זכור את מצדה.
עודד מסתכל על דניאל בסלידה.
עודד
תפסיק לדבר כמו ילד מפגר. אנחנו לא נעשה את זה כי הם יהרגו
אותו ואותנו.
[לבילדד]
בחיים לא. אנחנו לא טיפשים.
בילדד
אז כנראה שיש לנו תיקו. רק שלי יש אקדח מכוון לרקה של החבר
שלכם ואני הולך לספור עד עשר ו-בום- לירות בו. תעשו את חשבון
הנפש שלכם עכשיו, לא ביום כיפור.
דניאל מסתכל על עודד, דרוך. עודד מהרהר, אובד עצות.
בילדד
עשר-תשע-שמונה-שבע-שש-חמש-ארבע-שלוש-שתים וחצי
איוב תופס את פרק ידו של בילדד ומסיט את האקדח ממנו. אליפז
וצופר עומדים המומים, מכוונים את הנשק אל איוב אך לא יורים.
איוב מעקם את היד של בילדד ומטיח את זרועו ברגל שלו. בילדד
משחרר את הנשק שלו. איוב תופס את הנשק ומכוון אותו אל בילדד
שמתרומם וממשש את ידו. דניאל ועודד מסתכלים עליו במבט מעריץ.
איוב מתרחק עם הנשק לכיוון דניאל ועודד. הוא מגיע לאמצע הדרך
בין שתי הקבוצות, מחזיר את הנצרה למקומה ומשליך את הנשק לכיוון
בילדד. דניאל ועודד בוהים בו. בילדד לוקח את הנשק שלו, דורך
אותו ומכוון אותו לכיוון איוב.
בילדד
Fuckin' A man, Fucking bad deal..
למה זה היה טוב? שכולם יהרגו את כולם?
איוב
אתה רוצה להרוג אותי? אתה רוצה להרוג אותי? [מפנה לעברו את
החזה] קדימה, תהרוג אותי. [מסתכל אל דניאל ועודד] יש לכם בעיה
עם זה? הא מתנחלים מעצבנים? אתם חושבים שאכפת לי? יאללה, בואו
נגמור עם זה.
בילדד לא זז.
איוב
מה קרה? פתאום זה מפחיד אותך להיות מחבל? להרוג אנשים כל הזמן?
[מושיט ידו לעבר דניאל ועודד] אתם תהרגו אותי [מושיט ידו לעבר
אליפז וצופר], אתם תהרגו אותי. מה זה משנה. החיים לי גמורים.
שכבתי עם גילי, הבת של צביקה, הסמנכ"ל של החברה. ונתפסתי. כן,
כן, מותר להיות פושע, אפילו מחבל, אם לא תופסים אותך.
לא יודע למה עשיתי את זה, תאמינו לי. [מסתכל על האקדח של
בילדד] לא, זה לא נכון. אני יודע טוב מאוד למה עשיתי את זה.
היא הייתה חתיכה והיא רצתה את זה.
אולי זה הסבר פשטני מדי. [נפנה לדניאל ועודד] מה אתם אומרים שם
במחלקת המוסר? אתכם זה מספק?
עודד
[צועק]
אתה משוגע. הם יהרגו אותך.
איוב
כן, הכי פשוט לקרוא לזה שיגעון, מעידה רגעית. אבל זה לא נכון.
שוש, אישתי, זה אפילו לא נכון שהיא לא רוצה אותי יותר. היא אף
פעם לא ממש אהבה אותי.
אתם יודעים, יש הבדל גדול בין לרצות ולאהוב. היא בהתחלה רצתה
אותי, במיטה, מחוץ למיטה, במקומות ציבוריים. אחר-כך התחתנו.
אחר-כך נולד עידן וכבר היא לא רצתה אותי יותר וברגע שהיא
הפסיקה לא הרגשתי מחסור. לא הרגשתי כלום, כי היא אף פעם לא
העניקה לי כלום. הייתה מסתלקת לימים, לא מתקשרת, לא מודיעה ואז
חוזרת ושוכבת איתי כל-כך חזק שפעם שברנו את המיטה. מין זה לא
חיבה. מין זה לא אהבה.
ועכשיו הבן שלי לא מוכן אפילו להיסתכל עלי. כולם יודעים. כולם
יודעים עלי הכל. יודעים איפה, מתי. אבל הם לא יודעים איך זה
לקבל הזדמנות שנייה שהיא בעצם הזדמנות ראשונה להתרגשות בוסרית,
למין שיש בו התרגשות שהיא מעבר ליצרים הבהמיים ולכמיהה ישירה
להשגה, לשחרור, לניתוץ החושים.
והקטע הוא שגם איתה אני לא יכול להיפגש יותר. גם עם גילי אני
לא יכול להיות בטוח שזה לא היה תחליף לדבר האמיתי. אם היא לא
סתם מתוך שיעמום חיפשה מישהו מבוגר שהיא תוכל לספר עליו לחברות
שלה. ריגוש, זה כל הסיפור. אחרי כל השנים האלו, גם טעימה מהדבר
האמיתי טובה יותר מלמות בלי זה. ועכשיו, אחרי שהיא נתנה לי את
המתנה הזאת אני נכון למות, ועכשיו תורכם.
צופר יורה באיוב, פוצע אותו בכתף. איוב נופל. קרב יריות מתחיל
בין המתנחלים לפלשתינאים. איוב קם ומתחיל לכת לכיוון המכונית
של המתנחלים, בין מטח של כדורים שאינם פוגעים בו. הוא עובר את
המכונית של המתנחלים וממשיך ללכת. רעש הכדורים מתעמעם אט-אט.
לפניו מופיעה גילי (בת 18, גבוהה, יפה, חייכנית, בטוחה בעצמה),
לבושה בג'ינס וטי-שירט קרוע, חושפני.
גילי
הכל יהיה בסדר איוב, אתה תראה. אני כל-כך גאה בך, גיבור שלי.
סיפרתי לאבא שלי שאני הייתי אשמה בכל. אני פיתיתי אותך. הוא
אמר שהוא אולי יחזיר אותך לעבודה שלך.
איוב מסתכל על גילי, מחויך. לידה מופיע צביקה (כבן חמישים,
לבוש בחליפה).
צביקה
אין לך מה לדאוג, איוב. גילי הסבירה לי את הכל ולמרות שכעסתי
מאוד בהתחלה אני חושב שלכל אחד מגיעה הזדמנות שניה בעיקר
כשלפעמים היא בעצם ההזדמנות הראשונה. [קורץ] וכל הכבוד על
הטיפול במחבלים. בדיוק כאלה אנשים אנחנו צריכים בחברה שלנו.
איוב
תודה.
ליד צביקה מופיעה שושנה, אישתו של איוב (בת ארבעים, שמנמנה).
שושנה
איוב, הגעתי למסקנה שמה שהיה חסר לנו כל השנים זו אהבה אמיתית,
כזאת שמנותקת מסתם מין פרוע.
צביקה שם את ידו על כתפה של גילי. שושנה שמה את ידה על לחיו של
איוב.
שושנה
בוא נחזור, יותר טוב מפעם, כמו מהתחלה. תן לנו סיכוי, לפני
שאתה משליך את הכל.
עידן (כבן עשר) מופיע ליד צביקה וגילי. שושנה מביטה בו כשהוא
מתקדם לעבר איוב.
עידן
אני מבין אבא, מה עובר עליך. אם אימא רוצה אותך בחזרה, אז גם
אני רוצה אותך. אני אוהב אותך, אבא.
שושנה, עידן, גילי, וצביקה מתקרבים לאיוב ומחבקים אותו. חיבוקם
הוא ידידותי, חם ועז, לבד מחיבוקה של גילי שהוא בעל אופי מיני.
אחרי רגע מצטרפים לחיבוק הקבוצתי המתנחלים והפלשתינאים, בגדיהם
ספוגים בדם. |