האהבה אליך היא תמצית קיומי
תססה בעורקיי
כל שנייה מחיי
בכל פעם שחשבתי עליך
שאלתי את עצמי
האם גם אתה חושב עליי
כשהיית בבוקר יוצא לעבודה
הייתי תוהה אם אותה הפקידה
שוב תשב ליד
זו שמקפידה
להפשיל לאט
את חצאיתה
ולתת לך
להחליק ידך
להרגיש אותה
וכשהיית מאחר בצהריים לשוב
הייתי חושבת האם אתה שוב
אצל החברה
זו שלא חשוב
אם היא כבר התגברה
על אהבתה
או סתם בוכה
וזקוקה לך
לנחם אותה
וכשהייתי מעיזה
לתת ביטוי או רמיזה
לחשדות המייסרים אותי
מייד התחרטתי
ההכחשות שלך
הצעקות שלך
הצליחו למוטט אותי
ובערב כשהיית הביתה חוזר
לא הייתי יודעת אם כדאי לעורר
את אותה מריבה
או פשוט לוותר
על להיות עצובה
לכמה דקות
לבלות איתך
ולחיות אותך
ולא את הספקות
וכשהיינו יוצאים
לבלות לפעמים
הייתי מדמיינת אותך
מבקש ממני סליחה
מצטער ואומר
שלא תבגוד בי יותר
שזאת רק מחלה אצלך
אבל עכשיו כשאני סוף סוף יודעת
איפה אתה שוכב
אני לא חרדה ולא משתגעת
מתי תעזוב
ובמי תתאהב
אני יודעת שאתה תחכה לי למעלה
ואגיע אני מבטיחה
אך לפני זה עליי
למצות את חיי
את החיים שלא היו לי איתך
