ל. שבי / לילות טיפוסיים |
לאט
היה זה בשעות לילה מאוחרות
הכל היה חשוך.
הרגשתי את ידיו הקרות
מלטפות את עורי הרך,
נעות הלוך ושוב
הלוך ושוב.
ליבי הלם בחוזקה
ופחדתי
ממה שעתיד היה לקרות
וממה שכבר קרה.
ודבר לא נותר לעשות, דבר
מלבד לבכות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|