והמילים נעלמו להן
התאדו, אל מול מילים
בזכרון.
לא התכוננתי, לא יודעת איך
זה גל שליו עוטף כאב.
כן, זו וודאי היא,
האשה שעברה ברחוב
עם ריח זכרונות.
אשיר לך כעת,
אמלמל מילים
אנצור לך מנגינה,
נשיר יחדיו דואט עבר.
אני אביא אותיות
ואת את הפריטה
ניצור ביחד את שירנו
ניצור את השתיקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.