משהו מוזר קרה לי היום, פתאום הבנתי
שכל מה שאני צריכה זה חיבוק ממישהו שבאמת אוהב.
שבאמת מבין.
ואתה לא פה בשביל לחבק אותי, למרות שתמיד הבטחת שתהיה כאן
בשבילי. אבל זאת לא אשמתך.
ואולי אתה בכלל לא מבין, ואולי אתה רחוק מלאהוב, אבל אני יודעת
שחיבוק ממך זה הדבר שאני הכי צריכה עכשיו. אולי זה אפילו לא
יהיה אמיתי, סתם כדי לתת לי הרגשה טובה, מנחמדות.. ואולי זה
יהיה חיבוק אמיתי, כמו אז, חיבוק אחד כזה שאני אף פעם לא
אשכח.
אין לי מושג למה אתה צריך לשמוע את זה עכשיו. אולי אתה בכלל לא
צריך. אולי אני סתם מהווה מטרד ואני מאמינה שאתה לא מבין למה
אני מזיינת לך עכשיו ת'שכל...
אני יכולה להמשיך לכתוב כמה שאני רוצה
זה לא משנה
כי את החיבוק הזה אני לא אקבל ממך עכשיו..

בימים האחרונים הכל כל כך שונה. אני מרגישה אלייך  דברים שלא
הרגשתי אף פעם. אולי הרגשתי אבל לא הייתי מודעת להם כל כך.
ודווקא בימים האלה, שאנחנו רבים כל רגע, אני אוהבת אותך יותר
מתמיד.
מזמן התגברתי, מזמן אני שונה, מזמן למדתי לאהוב גם אנשים
אחרים. אבל אתה זה משהו מיוחד כזה, שאני תמיד אוהבת יותר.
ואתמול אמרת שאתה לא רוצה לשמוע ת'דיבורים הקיטשים האלה. אז
למה אני אומרת לך את זה בכלל?
ואני יודעת שאתה בטח לא מבין בכלל
ושכמה שאתה אומר שאתה מת עליי, אני מתה עלייך הרבה יותר.
כי אתה כזה מיוחד...
אני כל כך צריכה אותך ברגעים הקשים האלה.
אני יודעת ששניה אחרי שתקרא את זה אני אתחרט שבכלל כתבתי...
אבל משהו בי לוחץ עליי לכתוב את זה...

אתה לא יודע על מה אני מדברת נכון...?
מצטערת כל כך...