עדו אופיר / ובאמצע השדה שלנו |
ואלף נרקיסים פרחו באדמותיו
פרחו יונים ופרפרים גם
צרחתי לעת ערב
את שמך את שמי את שמך
אבל הייתי ריק
בפנים,
מציק, לוחץ כואב
רחוק מכאן הוטמן גורל
בחוץ,
רק החיוך נותר
וטל ירד ממש
כמו שנכנסת אל תוך חיי
צבעתי לך שדה בתכלת
ואלף נרקיסים פרחו באדמותיו
דומם ללא תועלת
ממתין, וקר.
מוקדש לטל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|