כשהיא באה ממישהו שמאונן חמש פעמים ביום, האמירה הזו לא נשמעת
כל כך משכנעת, אבל מישהו צריך להגיד את זה: די לנסות להציל את
כדור הארץ.  עיזבו אותו.

  בתור התחלה, אם הפעולות שלנו יכולות הכלל להשפיע, אז זה רק
לרעה.  קחו, לדוגמא, תרומות.  תרומה תמימה לאגודה למלחמה
בסרטן, או לעמותה למען נפגעי סיסטיק פיברוזיס תסייע לרכוש
מכשור רפואי יקר שיציל חיים, נכון?  אחת החברות הגדולות בעולם
למכשור רפואי יקר היא חברת לומניס האמריקנית, שנשיאה הוא גיבור
כלכלת ישראל, ד"ר יעקב פרנקל.  תחקריני שינקין אמנם לא הוכיחו
את זה, אבל סביר להניח שאחת מעמותות קניית המכשירים הרפואיים
תחליט, מתישהו, לקנות מפרנקל - ככה זה עם אנשים מהישוב.  אלא
מה?  בעל מניות השליטה בחברת לומניס הוא המיליונר הישראלי אריה
גנגר, שמחזיק גם ב"חיפה כימיקלים", יקירת נחל הקישון.  השקל
שייתרם כדי להציל חולה סרטן אחד, יעזור לייצר חולה אחר.

  בנק לאומי מחזיק בנתחים כבדים ב"כימיקלים לישראל" וב"חברת
המגנזיום". כך שכמה אגורות מהעמלות שחלקנו משלמים, ואולי גם
כמה אגורות מהעמלות שקרן עמותת כדור הארץ החביבה עלינו משלמת,
מוצאים את דרכם לקידוח חורים באוזון.  אפילו תמיכה בתושבי
הדרום פירושה עוד מקומות עבודה במפעלי  הכימיקלים והברום, שהם
ענף התעשייה העיקרי של הנגב.  אתם מוזמנים לבדוק מה ההשפעה
שלהם על האטמוספרה.

  אבל למה להיטפל דווקא לחצר האחורית שלנו? אנחנו חיים בעידן
הגלובליזציה. העודף הכלכלי ממגש פיצה האט מגיע, למי שלא ידע,
לחברת פפסיקו. כמו שאריה גנגר מלומניס מנהל את חיפה כימיקלים,
כך פרנקלין תומס מפפסיקו מחזיק מהצד את אלקואה אלומיניום,
שמשחררת מידי שעה 12 טונות של פיח לשמי טקסס, וכמות דומה לשמי
אוסטרליה, כל יום.  ואם תחרימו את פפסי ותחליטו שמעכשיו רק
קוקה קולה, אז יש סיכוי טוב שכמה שקלים שלכם יגיעו, באותה
שיטה, לחברת טקסאקו השייכת לחבר הנהלת קוקה קולה סם נון. בני
שבט האינדיאנים קופאן תובעים מחברת טקסאקו מיליארד דולר, אחרי
שגילו שמאז הוקם מפעל הדלקים של טקסאקו באקוואדור, בשנות
השישים, הדלדלה אוכלוסיית השבט מ כ-15 אלף בני אדם לכ- 500.
כולנו, בקיצור, עובדים כל יום קצת בשביל אויבי כדור הארץ.

  אלא שלרשימה הזו, כמו גם למאבק נגד גיבוריה, אין משמעות.
לפחות לא עבור כדור הארץ.  מישהו באמת מאמין שהכוכב שלנו מפחד
מכמה שקיות ניילון, או מפיח של מכונית, או של מיליון מכוניות?
יש יותר מקורטוב של גאוותנות במחשבה שכדור הארץ מבדיל בין
הנודים של הכבשים באוסטרליה לבין הלכלוך שמרוח על פני צפון
אמריקה, ומכונה ארצות הברית.  עצוב לראות ברווז טובע בנפט, אבל
גם אלף בארות נפט שיישפכו למפרץ הפרסי לא יזיזו הרבה לפלנטה.
היא תשרוד, ותתחדש.  היא תשרוד גם את הניסויים הגרעיניים
שנערכים מאז שנות הארבעים בכל מיני מקומות בעולם, ואת הארובות,
את צינורות המפלט,  ואת כל התרסיסים, המזגנים, בקבוקי הזכוכית,
או כל ההמצאות האחרות שלנו.  העולם שלנו יאמץ אל חיקו בשמחה את
בקבוקי הזכוכית ואת הניילונים.  יש לו מספיק סבלנות לחכות עד
שייתפרקו ויתמחזרו מעצמם, ואם לא יתפרקו, הוא יאמץ אותם לחיקו
כמו שהם. כדור הארץ היה קיים מיליוני שנים לפני הניילון,
וימשיך לחיות טוב מאוד, איתו או בלעדיו.  העולם שלנו, לוחמים
ירוקים יקרים, ישאר עוד הרבה זמן. מי שזמני פה זה אנחנו.
וממילא מתחיל להיות משעמם.

נכתב עבור מגזין "שינקין" זצ"ל. מי ייתן וגליונותיו דמויי
הכנפיים ועשויי הכרומו יתגלגלו לנצח בין מלצ'ט ומונטיפיורי