די! כמה אפשר? נמאס לי כבר לחיות בתוך הבועה המטופשת הזאת. כמה
אפשר לחיות משקרים? מתיאוריות שגויות? מאמונות מפגרות? כמה
אפשר? עוצמים את העיניים כי מפחדים לראות. אוטמים את האוזניים
בכדי לא לשמוע. חיים בשקר עם חיוך על הפנים. שומעים טיפה אמת,
עוצמים עיניים ובוכים. אני עומד להשתגע מטמטום של אחרים. הם לא
מבינים, ומזה הם נהנים? שותים כוס יין, אוכלים דגים, מדברים
בנימוס ומרגישים מתורבתים. מה הטעם בשקר הזה? למה לא לחשוב
לרגע אחד על האמת? אם עדיף לחיות בשקר, אולי עדיף להיות כבר
מת.
אני מתעב את העולם הזה, שונא ת'אנשים. הם מפגרים, הם
טיפשים, והם פשוט מיותרים. מה הרעיון במיטה עם כר ומצעים? עדיף
ארון מעץ בעומק שני מטרים. אך אם אין סיבה לחיות אולי גם אין
סיבה למות? אולי כל קו החשיבה שלי תמיד היה טעות? |