מסתכלת על המראה השבורה, ורואה שברירי השתקפות על כל חלק של
מראה - חלק קטן מפניה, "תמונה של פיקאסו" היא ממלמלת, ואז
חושבת שהן הרבה יותר יפות ממנה, היא היתה רוצה להיות מושלמת
ואז נזכרת - אין אדם מושלם.
היא רוצה להיעלם בתוך חלקיק מראה ומכשפת, נזכרת שפעם היתה
מכשפה. היא מוקסמת, השיקוי כמעט מוכן, היא שותה ונעלמת.
אף אחד לא מתייחס להיעלמותה והיא מאושרת - סוף סוף מצאה את
החופש שלה. והיא מאבדת את עצמה, המון. כמו שאיבדה אותך.
המנגינה נעלמת, המסך יורד.
דמעה בזווית העין והמראה עדין שבורה, מחכה שיאספו את שבריה,
מחכה לשווא