דפי כהן / שם זה כאן |
כשהייתי שם
קראתי לזה פה,
עכשיו זה רחוק
אמורה אני לצחוק
לא אודה,
את פי לא אפצה.
מנסה להדחיק את העבר
שבזמנו חשבתי אותו למר.
וכשרחוקה אני,
רק את הטוב אני משאירה
איתי.
והאנשים.
אותם לא סבלתי שנים,
עכשיו אתגעגע,
זה הופך את הסיפור למייגע.
חשבתי שכל זה ימחק,
שעם רגשות חזקים אי אפשר
לשחק.
עכשיו כשאני פה מתעגעת למה
ששם,
שפה
ששם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|