הנה שוב החרבות שהרגש שלף
לכבוד עוד פרק בדו קרב המסורתי
שניה לפני הסוף אכנע לפיוס המזויף
כשלהב עוצמתך ישסף את גרוני
כן, תמיד דאגת לפצוע, ואז להשאיר בחיים
כך תוכל להזכיר לי כמה אני חייב לך הכל
לא נתת אפילו תחבושת, שתסתיר את הדם על הפצעים
איך אהבת לצפות בי נופל, ומתאמן בלסבול
אני לא מבין, את הדם הזה כבר ראית
אלו אותם פצעים, הם רק נפתחים מחדש
לא נשאר עוד מקום לכאב שרצית
אך אתה לא מתרצה, ואני כבר מותש
ועכשיו היא תבוא, תביים עוד פשרה
כאילו שתקריב ולו פיסה אחת של כבוד
בזרועות פתוחות, כאילו כלום לא קרה
תקבלו עוד סליחה, שתאפשר לי לשרוד
אז ידייך יאחזו בי, ותגיד שאתה אוהב
אך בפנים הזיוף יזעק את סלידתו
אני אזיל עוד דמעה, ואכבה את הלב
בציפייה מתמדת לפצע, שיחזור ויבוא
אין לי כוח לזיוף הזה,
ילד סינתטי |
