לך, קירלי.


כולם קראו לה קירלי, בגלל השיער המסולסל עד תלתלים היפהפה
שתמיד התנפנף לו אחריה.  תמיד ניסו לתהות על ליבה, מה מתרחש
שם, למצוא ניצוץ של אושר שרק מחכה לצאת, אך בלא הצלחה.
קירלי, מורכבת באופייה אך פשוטה ברצונותיה, כל מה שרצתה זה
כנפיים, כדי שתוכל לעוף מפה למקום טוב יותר, שתהיה שמחה, בלי
אנשים צבועים ורעים שמחפשים רק לדרוס אותה באנוכיותם ובחוסר
רגישות שלא תבייש עורב.  רצתה לעוף לעולם עם פינק פלויד ברקע,
ריח תפוז עדין נישא באוויר ובתים שעשויים מקרמבו וסוכריות
כתומות על מקל, עליהם יורד גשם עדין עם רעמים לקצב המוסיקה,
בחורף תמידי.

ביום האחרון של הסתיו, המעבר לחורף, פגשה קירלי עלם מסתורין
באיזשהו בר שהלכה אליו.  היא כבר לא נוהגת לקחת גברים יותר מדי
ברצינות מבחינה רומנטית, כי הבינה שכמעט כולם אם לא כולם,
צריכים להישלח למחנות ריכוז עם תמונות פורנו, שיחיו להם בשקט
ולא יטרידו אף אחד, אבל נו טוב, כל הקטע הטורדני של חופש
המחשבה מכביד קצת על המצפון, אז בינתיים הם מתהלכים להם
בחופשיות.

השיחה שלהם הייתה נחמדה, כך היא הניחה, אבל דרך להעביר את הזמן
ותו לא, נראה כי כל הזמן הוא היה סגור, כאילו ואיבד את הסיבה
שבגללה פנה לקירלי.
היא כמובן לא ממש התאכזבה, כי היא רגילה להתקשויות חברתיות אצל
גברים.
אם כי השיחה הייתה קצרה, כיסו די הרבה דברים, את הטיסה שלה
למחרת, השיברון לב שלה שעברה בגיל העשרה, ריקודי ג'אז, מוסיקה
אהובה, אוכל אהוב, אנשים אהובים ולא אהובים (בעיקר לא אהובים),
הערות שנונות וציניות במידה שלא תבייש את הציניות.
אבל שוב, זה עדיין סתם עוד גבר עם יכולת דיבור.

למחרת, הלכה קירלי עם המזוודות האחדות שלה לשדה התעופה, והחלה
לעבור את התהליך המתיש והמעייף שרק שדות תעופה מסוגלים להעניק
לבני אדם פשוטים.
בזמן שבהתה בייאוש בלוח הטיסות, נכנס פתאום עלם המסתורין בריצה
עם שיירה של אנשי ביטחון הרודפים אחריו, פתח את חולצתו כדי
להראות להם שאינו מסוכן ושייתנו לו כמה דקות של שקט ומנוחה.
אנשי הביטחון התיישבו בקרבת מקום ונתנו לו קצת שקט.

קירלי, עם הכנפיים נוסח כרטיס טיסה עדיין ביד, ומזוודות
שמוטות, עדיין בהלם מן המתרחש, מצליחה להשחיל כמה מילים ולשאול
אותו מה לעזאזל הוא עושה פה, הוא עדיין סגור שמא ביישן כמו
אתמול, פשוט מתקרב אליה, אט אט, נראה חסר מילים לגמרי, אך
עיניו צועקות, בניצוץ כחול על מרקע לבן, קירלי מביטה בעיניו,
מנסה לתהות על קנו,
וכך גם הוא, היא בוהה בעיניו הבוהות, ומצליחה לקרוא מעבר
לעיגולים, רואה דבר שכל כך חיפשה במשך חייה, לא, לא אהבה, וגם
לא עושר או מתירנות, ראתה דבר שמראה כי היא אינה היחידה בעולם
הסובלת, ראתה דבר שתמיד ינסה לשמחה ולהרגיעה,
ראתה דבר, ראתה מישהו שמבין אותה, ראתה, הבנה.

העלם עושה צעד נוסף לעבר קירלי, משיט ידיים בפנים תמימות
ומחבקה, חיבוק שמכסה את קירלי בהרגשה של בטחון, חיבוק שמראה לה
את סרט חייה בשניות כאילו וכדי להדגיש כי לא עברה את הכול
לשווא, דמעה חמימה נופלת ומתנפצת על כתפו של העלם,
תוך כדי שקירלי מהדקת אחיזתה,

קירלי, עם הכנפיים ביד, כבר לא רוצה לעוף.


קירלי, אהמ, אממ...
אז...



אני עדיין אוהב אותך, ועדיין רוצה אותך בחיי, רק למקרה שתהית.
יום הולדת שמח :)