יכולתי לעלות על בריקדות
לנופף שלטי חוצות בעיניים בוערות
מול מתפללי בתי כנסת
משתטחי מסגדים, עוגבי כנסיות
להסביר לכפר הגלובאלי עד כמה
זו שאלה של להיות או לא להיות
להצניח מניפסטים משמיים
לפשוט מדים, לשרוף חזיות
לזעוק חמס כנגד
רפלקס הביטחון המותנה המקומי
להקיא ולהוקיע את מדיניות הרווחה
אני, אם אין אני לי מי
להרעיד אמות סיפים בנהמות של זעם
על מחדלי איזור התפר, על חוסר הטעם
להיפצע אישית מכל בורג או מסמר
במטען החבלה התורן
במסלול האלימות הממאן להיגמר
בין חזון אחרית הימים לאחריתם
לשפוך קיתונות קיא פוטוגני ובוחל
מול מיוזעי הליכוד, מול כל מתנחל
לקבל בפומבי התקף גועל וחרדה
מול אוסף עסקני מפלגת העבודה
על בשרי להתחשמל מהיעדר גדר הפרדה
אם תרצו, אין זו אגדה
לשבור שבר מול מעשי הגזענות האלימים
לקונן מול צלמים
לקרוא לאחוות עמים
להפריח יונים עם עלה של זית
לפתוח בתיגרה עם נאמני הר הבית
לצעוק, אדיוטים, אתם מחמירים את המצב
לסרבני השירות, למפגיני שלום עכשיו
לפוצץ מצלמות, לקרוא תשקורת עוינת
לחתום קבע באופוזיציה, זו מדינה מזוינת
לצעוק ששר האוצר הוא זה שיש לקצץ
שהעורק במצח המראיין ייחשב להתפוצץ
לקבול על עומקה המצמית של השחיתות השלטונית
לשבת שבעה, לגזור תענית
להשתייך לארבע נשים, שלושה גברים, ילדים בשחור ובהלם
לאמנסטי אינטרנשיונל, לזכויות האדם, ארגון בצלם
להשמיל עם האינטליגנציה, להימין עם המחתרת
לשבת עם משפחות שכולות, אין לי ארץ אחרת
אך שעון החול ומשאבי הנפש הכלים
משירים מעלי מעשים ומילים
ורציתי לבקש ממך רק דבר אחד
תחזיק אותי שלא ארעד. |
