להיות כמו חנה של עמוס עוז. לזכור הכל, לא לתת לשום דבר להישמט
מהידיים ולשמוט הכל בבת אחת. לאהוב את מיכאל ולא לאהוב אותו
בכלל. לפנטז על ספינות ולוויתנים. להיות נסיכת דאנציג ולפלרטט
עם משוררים. להיות מושא תשוקתם של נערים שחומים עם מבטי זימה
ורצח בעיניים. להיות מושא אהבתו המסוגפת של נער בהיר שיער.
לדעת לדמיין ולהמציא דברים. לדבר סתם כי בא. לא לתת להגיון
להשתלט. לצאת למסעות טירוף בחנויות ירושלים. לחלום על עבר טוב
יותר. לדקלם שירי ילדים בחיוך עגום. לשנן תמונות ואנשים ומעשים
וזכרונות. לדעת כל מה שקרה ולפחד ממה שיקרה וקורה כעת. לייחל
למחלה שתבוא ותסחף אותי מכאן ולא תיתן לי לחשוב ולשקול ולברור
מילים ומעשים ואנשים. לקבל אותה בבליל של חלומות והזיות. לנצל
כל רגע בו היא משתלטת עליי ועל הסביב. לוותר בדיעה צלולה על
הצלילות ולשקוע בעכירות של חוסר האונים. לתת לחוליים לעשות בי
כרצונם. להתמסר להשתלשלות העניינים. להתמכר לטעם הקרח. לחשוש
מהנעשה מאחורי גבי. לדמות רוצחים שחומים לבני שיניים המתגנבים
אל מיטתי בליל סערה. לפחד מהמתרחש מאחורי שערים נעולים של
מחנות בהם מעולם לא ביקרתי. לדחות את מיכאל מעליי ביום ולעגוב
עליו בלילה. לחשוק בו. לחלום על גברים זרים שמצילים אותי מפני
אחרים ומנצלים אותי מבלי שניתן יהיה להצילני. לא לחפש סיבה לכל
דבר כי על האנשים להיזהר בהשתמשם במילה סיבה. להקשיב לגבר
שלצידי להעריך את דבריו השקולים, המשכילים ולזלזל בדרך אמירתו
אותם. לוותר על הנסיעה להישאר בצד הדרך מאחורי חלון זכוכית
לצייר בידי באדים המצטברים עליו. לדעת כי אינני יודעת.