אחרי שבוע כבר לא היה כלום
ותהיתי, איך זה קרה כ"כ מהר
ותהיתי, לאן נעלמת לי בסבך הזה
ואיך לא ידעתי לומר, את המילים הנכונות
אולי לא רציתי, אולי לא נשאר
אולי לא אהבתי מספיק.
אולי רציתי שתלך, שתלך כבר ממני, כי די.

כי די לי במשחקי מילים, בשברי רגשות
של רצון שלא ידענו לומר,
של רצון שלא ידענו להשכיל ולשמור
להעריך ולקדש.

והקודש הפך לחול, לחול של יום יום,
ואתה הפכת שונה.
בשפתיים טמאות נושק לגופי שאינו שלך יותר
ובוכה, דמעות ונראית כמו מלאך.
וכל כך רציתי לשמור עליך אז,
להגיד לך שטוב, שהיום הזה רחוק מאיתנו עכשיו,
ויש לך אותי, יש לך אותי.
ואיך אתה בוכה אם אוהבים אותך כ"כ
ואיך אתה בוכה אם אני שם לידך ולא יכולתי לבכות.

אני בוכה עכשיו ונזכרת בעיניים שלך,
ואיך ידעתי שאיבדתי אותך
ושכבר אי אפשר לשמור עליך שלם, לא פגוע, לא חשוף.
בוכה והעיניים שלך נוצצות, ברגע אחד אמיתי
לפני ששלפת מצלמה ורצית להנציח, אותך
ואיך נראיתי ברגע ההוא.

כשאתה בוכה אני רוצה לחבק,
ועוד, לחבק, לחבק עד נצח, עד שתצרח כי טוב
שתצרח שאני יכולה לעזוב