בואו ניתן לכם חומר למחשבה:
נניח, נניח שמישהו חושב שהוא מספיק יצירתי כדי לחשוב עלי,
ונניח שהוא חושב שהוא מספיק יצירתי גם כדי לשבת ולכתוב אותי,
אז- מה?
אז ברוב המקרים אני יושבת באיזה מגירה, בחושך להירקב, עד שיבוא
משהו באמת "מסעיר" כמו אישתו/ אמא שלו החטטנית שתבוא ותעשה לו
סדר פסח, עלק, באותה מגירה מסריחה.

ונניח שהבנאדם ממש החליט להתפרע, עד כדי לפרסם אותי, לדוגמא
באינטרנט, לדוגמא ב"במה חדשה", סתם דוגמא, אז- מה?
אז- אני אגיד לכם בדיוק מה-אז אני אפילו עוד יותר אבודה!
קלטו ת'קטע- תקועה בתוך הקופסא המוזרה הזרת, המחשב, בין מאות
מדפים שאפילו לא קיימים במציאות, עם אלפי יצירות אחרות, בידיעה
שגם ככה אף אחד לא הולך להשתין לכיוון שלי, כי כל אחד שתתן לו
לבחור בין משהו של איזה אתגר קרת לבין סתם עוד יצירה סוג ז' לא
יחשוב פעמיים.

וזהו, חוץ מלשבת ולקטר במקום המסריח הזה אין לי יותר מידיי מה
לעשות,
ותודה לפסיכית ולמוח המעוות שלה שהביאוני עד הלום!