חבל שצחוק זה דבר כל כך יפה.
ממש כואב לנו בלב לראות אותם צוחקים.
יש כאלה שאומרים שאין לנו לב
אז תדעו לכם שיש לנו,
רק שהוא לא פועל זמנית.

בינתיים-אנחנו צריכים להמשיך בעבודה שלנו
לגדוע עוד המון חיוכים
להפסיק אותם לפני שנשברים.
לא לתת להם להגיע לטון האחרון
של הצחוק.
טון הסיום-לזה כולנו מחכים.
אבל הסיום היחיד יהיה הסיום של יום העבודה הזה
ומחר עוד אחד
ועוד
ועוד...
עד שנגמור את כולם,
ולא ישאר אף אחד מהם.
אף צחוק,  אף חיוך.
אפילו לא גיחוך. אסור.
פשוט אסור,
לתת להם לחיות.


ככה אמרו לנו.
ככה גם לי אמרו.

אבל אני חושב שעוד יש לי לב.

בגלל זה, היום, החלטתי לא להפסיק עוד חיוכים.
החלטתי לא לגדוע עוד חיים.
החלטתי כן-
לשמוע את טון הסיום,
של צחוק הילד
הכל כך קטן,
הכל כך אנושי,
הכל כך
יהודי--

עד שזה גורם לי לבכות.