משה לביא / המן |
היא רק רצתה חיוך אחד יותר מדי.
אני הייתי אחראי על השתיקה הממושכת
לחתום את הפנים מבלי הראות כל רגש.
הסתבר, אני האיש, עוררתי בה קצת עצבים,
כשהיא מעל דלפק הבר רצתה ממני
רק קצת חיוכים.
זמן רב חזרתי לאותו הבר, הולך
יושב שוב באותה פינת דלפק
מביט סביב ומחפש את פרצופה
דורש החיוכים.
אך היא הלכה ונעלמה,
אמרו לכאן שוב לא חזרה.
אני יודע אחורי פרגוד הברמן
היא זוממת בי את נקמתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|