(לקרוא לאט)

המעריצים, הו , המעריצים.
יושבים בחוץ, ומחכים למוצא פי, מחכים לכך שלרגע קטן אני אגע
בחייהם הקטנים וחסרי החשיבות, אספק להם חומר למחשבה, אפיץ קצת
מזוהרי עליהם, ואחזור לאחר דקות ספורות למקום משכני המפואר,
ואחיה לי בבדידות מזהרת.
אז אני יוצאת.
(כחכוח בגרון)
כולם משתתקים.
"במקום שבו שורפים ירמוכים," אני פותחת "ישרפו גם קיפודים."

רב סרן תום לבסיס קרקעי :
רב סרן תום לבסיס קרקעי :
" למרות שעברתי מאות אלפי קילומטרים
אני מרגיש מאד יציב
ואני חושב שספינת החלל שלי מכירה את הדרך..."

-אתה חושב שספינת החלל שלך מכירה את הדרך ?
-אתה חושב שספינת החלל שלך מכירה את הדרך ?
אתה  ח ו ש ב ?

                    חושב?! לחשוב זה לא מספיק !

מה לעזאזאל עשית ?
באיזה סרט, לכל הרוחות, אתה חושב שאתה חי ?
אה, עברנו לסלנג מודרני.... נהדר...
זה הכל בדיחה בשבילך, נכון ?
אני חייב לענות על זה ?
כן.
זו שאלה מכשילה..
וזו בעיה של מי ?
שלי, המפקד.

מאז שהאמת יצאה לאור, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
זה מגעיל אותי, זה מעצבן אותי, זה הורס אותי, זה משגע אותי.
איך הם גילו ?
הכל נעשה בדיסקרטיות גמורה, בלי הדלפות לתקשורת, בלי הדלפות
לחברים, בלי הדלפות אפילו לחיות מחמד. או שמישהו עקב אחרינו,
או שהוא בגד באמוני.
כנראה שאי אפשר לשמור דברים כאלה בסוד הרבה זמן.
ונהיה מנודים מהחברה.
לנצח.
מוסכמות חברתיות מזדיינות, בשביל מה הן קיימות?!
איך הן יכולות לעמוד בדרכה של אהבת אמת?
אני מיואשת,
וגם הוא.
אלוהים, איסור גילוי עריות זה איסור ממש ממש מיותר.

ובסופו של דבר, הקיפוד השמן פנה אל הירמוכית החטובה והסקסית
שעמדה ובכתה בפינה,
ואמר לה:
"די, נו, את יודעת שאני מת עליך !"

  מת עלי ?
     מת עלי ?
                            למות זה לא מספיק !!!