אני זוכר את העליה
לא, לא כזאת מארץ רחוקה.
אני זוכר את העליה
כשהרטבתי את הכאפיה
והידקתי את החגורה, של התיק
זה היה בבוקר,מוקדם כל כך
אחרי לילה של שינת בדידות
והיתה לנו הרגשה
של עוצמה חבויה
אולי היתה זו שותפות גורל.
הטיפוס התארך כל כך
עשינו את זה, במאמץ
וכמעט נפלתי מהדרך
כמעט התייבשתי, כמעט בכיתי
אושר, איזה אושר
אושר מציף אותי כשרואות העיניים
מישור, בלי שום עליה

ובזמן העליה
אהבתי את כולם
שרים, מזיעים, הולכים, ביחד
וגם אני.
ואולי זאת ההרגשה, שאני זקוק לה.