חצות. שקט מוחלט שרר ברחוב כאשר חלפתי שם בצעדים מהירים, במגמה
למנוע מחום גופי לברוח אל החוץ. מול עיני עוד עולים פניו
המחייכים, קמטי צחוק בעיניו המאירות. מגפי דורכות על עלים
רטובים, ניחוחיים.  מדרכות ספוגות גשם מנומרות בשלוליות עמוקות
יותר ועמוקות פחות. אני נושמת עמוק אוויר לילה קר, איזה ריח
טרי יש עכשיו, אם לריח היה צבע הייתי צובעת אותו בירוק,
ונזכרת. נזכרת בלטיפת אצבעו החמה את ידי. נזכרת בצורה בה הוא
צוחק, מפקיר את כל כולו להרגשה המשחררת. חושבת.  כן, יש הרגשה
כזאת ומתחשק לי לשיר  -
I`m singing in the rain, what a wonderful feeling is to be
inlo   - אני קוטעת את עצמי שלא לומר את המילה. אפילו באנגלית.
אפילו שהגשם נגמר כבר ונשמעים רק לחשושים מהוסים. אל תתני לה
לצאת! חכי, יש  עוד זמן. יש לך את כל הזמן שבעולם להתאהב שוב.
שום דבר לא בוער לך! חכי.
את מסתמכת בסך הכל על חיוך, קמטי צחוק, נגיעה קלה שבקלות שכבר
הרטיטה את לבך מחדש. חכי. תני להזדמנות לבוא לחפש אותך, אל
תתנפלי עליה כל כך במהירות. תני לה למצוא אותך. תני לה להכין
אותך למציאות.