הוא שנא/ אהב אותה.
וכך בעלטה החליט לגמור עם הרגש הפיזי.
הוא גירש משפתותיו את הטעם המר שהותירה לו נשיקתה,
כשחשק שפתיים וביתק את שפתיו מפרצופו.
נחיריו עדיין גורו מריח הבושם המוטרף שלה וגם את חוטמו שייף.
את עיניו התקשה לעקור על אף חזותה שנתקעה באישוניו אך את עורו
המשיך לקלף באותו כלון כדי למגר את תחושת מגעה הצורב.      
לבסוף נידה את מוחו שלא הפסיק לחשוב עליה ...
כל זאת עד מוות.