באמצע הלילה, בשעת החצות,
הילדה הקטנה החלה לבכות.
שמעה רעשים, שמעה רעידות,
החליטה לצאת מהבית, לראות.

היא יצאה מביתה,
אוחזת בובה,
ראתה הילת אור במרחק.
היא חצתה רחובות,
וטיפסה על גדרות,
ראתה חיילים באבק.

הם ירו והרגו,
על האם לא ריחמו,
והאב נלקח ונשבת.
מידה הקטנה,
נפלה הבובה,
נרמסה על ידי הטנק.

הדחפור הנורא,
הרס את ביתה,
השמיד זכרונות ילדות.
הילדה הקטנה,
למראה מלחמה,
נפלה, החלה לבכות.

התמימה, היפה,
שנאה התמלאה,
רצתה נקמה לעשות.
היא לבשה על גופה,
חגורה נפיצה,
והחלה לבחור מטרות.

בהשראת המצב