תמים אחד הלך בשביל,
הלך בלי דאגות.
ראה אותו נחש רמאי,
ידע מה לעשות.
ניגש הרע אל התמים,
שאל לשלום ביתו.
והטיפש השיב לרע,
ענה לשאלתו.
ראה נחש שהתמים,
מאד קל לשקרו.
ביקש הוא אז מהטיפש,
ללכת בחיקו.
והתמים, והטיפש,
הסכים הוא לקולו.
הלכו הם יום,
וליל הלכו,
הגיעו אל תהום.
והתמים זעק לרע,
עדיף שנעצור.
אך הנחש המשיך לזחול,
ביצע את זממו.
והטיפש הלך שולל,
שכח את חוכמתו.
בהגיעם אל הקצה,
עמד דום הנחש.
והתמים הולך לסוף,
הלך ולא חשב.
נפל אז התמים לבור,
לבור ללא רבב.
והנחש שמח כל כך,
ריצה את אדוניו.
עוד נשמה טיפשה אחת,
אבדה מן העולם.
עוד נשמה תמימה אחת,
עברה לחיק הרע.
אז כשהולכים אתם בשביל,
לא תיכנעו שולל.
ולא תגידו לנחש,
הינכם יוצאי כלל.
כי אם תיפלו במזימה,
תהיו חלק מהמשל...