"אם העולם היה ירוק,
היינו בוכים למה אין בו שחור,
אולי עדיף שזה יהיה ככה,
אחרת נשאף לרוע".



מן הסתם אני צריך להזהר במה שאני יגיד או לפחות יתכוון להגיד
כאן, הרי מי מאיתנו יודע שפציפיזם וצדקנות כבר מתו ודעכו לאחר
שנות ה60, עד שלבסוף הגיעו לרמה נמוכה עד כדי גיחוך בתקופתנו
ה"זוהרת".
ללא ספק היו אומרים על דברים אלה שהינם קומוניסטים, ואינם
משרתים את עתיד האומה, כפי שטענו במשך שנים רבות, ובכן, אין
תרופה למכה, לפחות לא תרופה ראציונלית, תפקידנו היחידי נותר
לעשות מה שאנחנו עושים ולחכות. כל אדם ואדם, כל איש ואישה, כל
פרט ופרט, אישיות ואישיות, כל אחד חושב אחרת, חונך אחרת, אי
אפשר לכפות על כל האנשים בעולם לחשוב אותונ דבר, זה כמעט קרה
בעבר, והדבר יצר רק מלחמות עקובות מדם, לא נותר לנו עוד הרבה
מה לעשות, אלא רק לדמיין ולפנטז איך היה יכול להיות האחרת, אם
רק היינו יכולים להפריד את השחור מהלבן, אבל לא, זה חלק מאיתנו
בכללית, וחלק מאיתנו אישית, אי אפשר להפריד.
אז יש כמה תנועות פה ושם שעושות רוח, אני יודע, כאלו נגד הריגת
חיות, או נגד זיהום הסביבה, דוגרי, הן לא עושות כמעט כלום,
ואפילו אם הן מנסות, המצב מתדרדר כמו גוש אבן על מדרון תלול,
כדי לעצור אותו צריך, אם בכלל אפשר, למתן את השיפוע, או להקריב
את עצמך בדרך, את עצמך ועוד רבים אחרים, אולי זה יוריד
ממהירותו, אולי זה ייתן עוד קצת זמן, לפני שהוא יפגע באנשים
שמתחת, אבל מי מוכן לעמוד נגד, מי מוכן להקריב, מי לעזאזל מוכן
לקום ולמתן את השיפוע - בהכללה גסה, אלו רק דיבורים, דיבורים
ללא עשייה, כך כך אופייני, כל כך טיפוסי לי, לכולנו, אין עוד
את מי להאשים.
אני רוצה לחשוב שאנחנו לא אלה שנופלים מטה, אלא זה רק המצב
המגוחך הזה שאליו נקלענו, אותו דור שאמור להמשיך אותנו, הוא כה
חסר אונים, הוא עלוב, העקרונות שלו, אם בכלל יש כאלו, כל כך
שיטחיים שאני מתחיל לחשוש שמה יהיה עוד מלחמת עולם אפילו יותר
עקובה מדם, שכנראה תביא גם לסוף האנושות, התחזית היא פסימית,
אני יודע, אני לא צריך שיגידו לי, אין לי מוסג מה אני מנסה
להגיד, אולי זה סתם בזבוז של זמן שאני כותב את זה עכשיו אבל
התקרבנו יותר מידי לשמש, עלינו יותר מידי למעלה, ואם לא נסתכל
למטה מידי פעם, אנחנו הולכים להסתנוור ובקרוב מאוד גם להתעוור,
כך סופו של כל כסיל.
אני לא רוצה שתראו אותי כאחד שמצטדק שחושב את עצמו, כמתנשא שכל
מה שהוא יודע זה רק לבקר את האחרים ולא את עצמו, אני מכליל את
עצמי טוב מאוד מהאלה שמסתכלים יותר מידי אל השמש, אך מידי פעם,
ברגעים של נוסטלגיה, ברגעים של זיכרון חמים של מה שהיה, ומה
שאבד, ואולי גם חיזיון אופטימי של מה שיכול להיות, משהו טוב,
ירוק, ריחני ונעים לכולנו, כל השאיפות הבלתי הגיוניות האלה,
נשמעות כל כך טוב, וזה מתסכל, מתסכל כי אתה מבין למה זה בחיים
לא יכול לקרות, אני לא חי באשליות, האידיליות שלי הם שלי
פרטיות, אני לא כופה אותם עך אף אחד, אך מידי פעם אנשים, אל
תשכחו להסתכל אחורה, להסתכל לעומק, כי אם תמשיכו לעלות למעלה
תשרפו, אומנם זו רק מטאפורה, אך לכל הרוחות זה היה יכול להיות
אחרת.
אני מתחיל להתגונן, ידעתי שזה יקרא, אני גם בן אדם אחרי הכל,
נתון לביקורת, מועד לטעויות, יכול להיות שאני טועה גם כן, אבל
כבר מזמן הפסקתי לחשוב שטועה וצודק זה העניין, כי זה כל כך
שקוף, שאנחנו לא יודעים כלום, העניין הוא מה כל אחד חושב, מה
כל אחד מרגיש, מספיק דבר אחד קטן כדי להפוך אדם מצד אחד
למשנהו, כך נועדנו להיות, ואולי כך נועדנו להסתיים, אול סופנו
להכחד כמו מינים אחרים שעבר זמנם, ופשוט לפנות מקום לבאים
אחרינו, אולי הם יהיו יותר טובים,
לסיום בנימה אופטימית זו לשם שינוי אני מבקש מכל מי קורא את
זה, לא להתחיל לחשוב כמה הוא עצמו יודע להתחכם ולחשוב שכל זה
סתם אוסף של זיוני שכל, אולי זה באמת ככה, אולי זה אוסף של
התנשאויות, בכל אופן, לא משנה מה אני חושב, אבל לפחות מחינתי
לצד המוסר נוסף עוד אדם אחד, ואני מקווה שעוד יוסיפו לבוא הרבה
אחרי, זאת האידיליה שלי, למרות שאמרתי שאני לא אדם אידיאליסט,
אני כן, ואין לכם שוב דבר לעשות בנידון חוץ מלהתנגד לי ולהצטרף
לי, ואני מקבל זאת בברכה, תהיו בריאים.