אתה כן אתה
שהצלחת לחדור מבעד לשריון
שעל גופי
אתה שהצלחת לפזר ערפילים
ממוחי..
אתה שגרמת לסערה
בתוכי..
ועכשיו הלכת
לדרך אחרת שונה...

אז רק רציתי לאמר לך
תודה

כך לחשה היא
כשעמדה עם כולם
ברחבה הגדולה..

מול זרי הפרחים
מול אלפי הפרצופים
היא ידעה בליבה
שלעולם הוא ישאר בתוכה
חקוק בנשמתה

גם אם רחק ממנה
והלך לדרך אחרת שונה..

היא הביטה על ילדם המשותף
הם קראו לו אלמוג
כי הם התעלסו להם בים
מול הגלים
מול הצוקים
כשמעל חגו להם השחפים...

הם היו יחדיו עוד מהתיכון
היא זוכרת איך הביט בה
בצמתה הארוכה
ותמיד תמיד היה מציק לה
ורודף אחריה עד פתח דלתה..

ועכשיו מול הרגבים הקרים
מול ים האנשים
היא עמדה שם כשבידה
רק זר פרחים
וטבעת הנישואים...

חברים סיפרו לה שלפני מותו
הוא לחש את שמה
ביקש התחנן שתסלח לו
על שהלך מבלי להפרד ממנה

חברים סיפרו לה שכשעצם את עיניו
ביקש רק דבר אחד
שתשמור עליו
על ילדם הקט
על פרי אהבתם...

ורק דמעה זלגה מעינה
היא ידעה בליבה
נטש אותה
עזבה...

ולעולם לא תמחל
לעולם לא תסלח
כיוון שכסף וזהב
הולכים ובאים
אך אהבה נקנית בדם וייסורים...

היא ידעה שהוא חייב המון שלמונים
גם למכולת וגם לאחים
אך היא ידעה שאהבתם
היא פלדה
אהבתם מקודשת בים האהבה

והיא צעדה משם
אוחזת בילדם
וזעקה נמלטה מפיה
איך יכולת לעולל לי זאת
לקחת את ליבי לשם........
והותרת רק את גופי
כאן כך סתם...

גל