אמא התקשרה אליי למטכ"לי אחרי ארוחת הערב.
היא יודעת שבשעה הזו אני יושבת במדור לבד, והיא יודעת שאני
בד"כ מתקשרת לאייל (על חשבון הצבא, אז מה  שאני לא אתקשר?),
שמעתי בקול שלה איך שהיא שמחה לקבל לא-תפוס בטלפון. שמעתי גם
את העיקבות של הבכי בקול שלה. היא התחילה את השיחה בלנזוף בי
על הכלים שבכיור, שהם שם מאתמול, ושהיא לא מתכוונת לתת להם
לחכות לי למחר, עד שאני אחזור מהתורנות. אני כבר מכירה את הקטע
הזה אצלה, היא מתלוננת והכל על הכלים, אבל זה כבר טקס קבוע
אצלנו- היא שוטפת את הכלים, ואני עושה לה מסאז'. אני גם יודעת
למה היה לה בכי בקול, זה הכל בגלל ההוא המבוגר. צדקתי. באחד
הרמזורים בדרך הביתה, במכונית ליד ישב מישהו שנראה דומה לו.

הרחקתי את הטלפון מהאוזן. נמאס לי כבר לשמוע עליו. כל פעם שהיא
מתחילה לדבר עליו אני מתחילה לשנוא אותה. אני כל כך לא רוצה
להגיע למצב הפתטי שלה. מאהב נשוי בן שישים. והוא זרק אותה.
"רגע אמא, מה אמרת?" "שזה בגלל גולדברג, הוא שוב פעם ביטל ביום
רביעי. אבל זה בסדר, זה בדיוק מתאים לחיים שלי, ביום רביעי אני
מקבלת הודעה על עוד משמרת של שבת שאני עושה, האהבה שלי נגמרה,
וכשאני מגיעה הביתה, הכיור מלא בכלים. בדיוק מה שמגיע לי" יש!!
אמא שוב עושה משמרת בסוף השבוע! זאת אומרת שאני כן אהיה עם
אייל בסופשבוע!  אני אכין את העוף מהמתכון של מורן, אבל נראה
לי שאני אשתמש ביין אדום חצי יבש, ולא בלבן, אני חושבת שאני
אלבש את החצאית מהעור, ומחר, ישר מהתורנות אני אלך לקניון,
ואקנה את החולצה החומה עם הקשירה, זאת אומרת שאני אכנס שוב
למינוס, לא נורא, אני חייבת להתקשר לאייל לספר לו, "מה אמא? כן
אני באה מחר בסביבות חמש. לא, לא קיבלתי ריתוק או משהו, את
יודעת איך האוטובוסים מפה לאשדוד. טוב אז ביי".
קבעתי עם אייל לארבע ביום שישי, עד ארבע אני אספיק להכין את
העוף, לחפוף, ולהחליף את הלק ללק של סופשבוע. אולי גם עוגה?

אייל הגיע, על מדים. הוא כנראה מתכנן להישאר לישון פה גם מחר,
ואז נוכל ללכת ביחד לתחנה
המרכזית. מעניין שאמא שלו עדיין לא התקשרה. אני לא אוהבת אותה
כל כך. אייל הוא הבן הבכור שלה, ואני החברה הראשונה שלו. אנחנו
כבר ארבע שנים ביחד, והיא עדיין מנסה להיות נחמדה. אני לא.
נכנסתי למטבח, סידרתי את השולחן כבר מקודם, נשאר לי להוציא את
הלימונדה מהמקרר. אייל החליף למכנס השחור שקניתי לו לפני
חודשיים, ולחולצה הירוקה שדודה שלו הביאה לו. אני לא כל כך
אוהבת אותה. את החולצה זאת אומרת. בעצם, גם את הדודה. העוף
הצליח לי. לא יבש מדיי, ובלי הרבה טעם של אלכוהול. יופי. עוד
מעט מתחיל בהום סינמה סרט שאני רוצה לראות. אני מחייגת
ומזמינה.

אייל בינתיים הוציא את המזרנים מהחדר לסלון. פשוט, יש לי בחדר
שתי מיטות נוער, כל אחת ליד קיר אחר, וכשאייל מגיע, אנחנו
עושים לנו מיטה זוגית ממזרנים בסלון. מה, כבר בוקר? כנראה
שנרדמתי בסרט. הממ.. בוקר של יום שבת, אמא לא בבית, אייל כן...
אני מסתכלת עליו, על הריסים שלו הארוכים והעדינים, על הלחיים
שלו יש כמה זיפים מאושרים שכנראה תוהים איך הם הספיקו לראות
שמש. השמיכה מכסה רק חלק ממנו, יש לו חצי יד וחצי רגל בחוץ.
היה פעם סרט על שוטר אחד שהתפוצץ, והחליפו לו חלק מהגוף. האצבע
של אייל עושה מעגלים על הסדין, אייל התעורר. הוא נשען על המרפק
ומתרומם. אנחנו מתנשקים. ושוב מתנשקים. הוא מלטף אותי. החתולה
שלי גם התעוררה. קופצת על הספה ומגרגרת. הבנתי את הרמז, היא
רוצה לאכול. אני מנסה להתנתק מאייל. התנתקתי. אני הולכת למטבח
ומקפידה שלא להסתכל על עצמי במראה. אני לא אוהבת לראות את עצמי
כשאני לא מסורקת או מאופרת. אייל מדשדש גם הוא למטבח. הוא פותח
את המקרר ומוציא שתי ביצים. הולכת להיות כאן ארוחת בוקר?

אחרי הצהריים אנחנו שוב מול הטלוויזיה. העברתי לאם.טי.וי. אייל
מגביר. אייל מנשק אותי. אחרי הזיון אייל נשכב על הגב. אני שמה
את הראש על השקע בכתף שלו, השקע שבדיוק מתאים לראש שלי. אנחנו
מדברים על הצבא. אייל לא אוהב את החייל החדש שהגיע. הוא מספר
שהחדש מדבר עם החברה שלו כל הזמן. בהתחלה הם חשבו שהוא מדבר עם
עצמו, בגלל שהם לא ראו את האוזנייה, אבל כשהוא תוך כדי השיחה
השתתק מדיי פעם, הם החליטו שזה לא חבר דימיוני. אני ואייל לא
מדברים כמעט במשך היום. רק בערב, ואנחנו נפגשים בסופי שבוע.
אייל השתתק. "את חושבת שאנחנו נהיה ביחד גם עוד חמש שנים?"
"אני לא יודעת" אייל שוב בשקט. אני זזה, ונשענת על המרפק. אייל
גם מסתובב, הוא מולי עכשיו. "את חושבת שנתחתן?"  הוא מסתכל לי
בעיניים ומדבר בשקט. אני מסתכלת על האף שלו, על המראה שתלוייה
על הקיר מאחור, אני רואה גם את השולחן שבמטבח, עם שני כסאות
לידו. "לא". נפרדנו.