|
מלאו אסמיי אהבות
גדשו בם קורים של תקווה
שתקו בתוכם האדוות
גאו רחשי גאווה.
עצבות האדג'ו הרעידה
מיתר ברטט הסעיר
חרט נעימה שהועידה
אלגרו מפעים שיבעיר.
מלאו אסמיי אהבות
גדשו בם קורים של תקווה
פרטה בם האש להבות
באפר גמזה גאווה.
אנדנטה שרתה בתוך נגן
צליליו הפיקו בה עוז
דלו את המוץ מהתבן
עד שוב לחנה לעלוז.
4/6/2002 |
|
|
ואז הוא אמר לי,
טיפשה, אי אפשר
לעשן את זה.
אז חרבנתי לו על
התיבה.
יונה מצפונית
מספרת על נח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.