מושיטה ידה ועוד רגע נוגעת
פוסעת עוד צעד קטן
ושוב מטה שוקעת.
היא נאבקת על כל קרן אור
והם אוחזים בה חזק
היא פוסעת ולבה טהור
ושוב הם נראים ממרחק.
עיניה רצות כמו עונות מתחלפות
ועיניהם סגורות כמו פקעת
הפרח שלבלב בלבה פתאום
נבל אצלם בינתיים.
והיא בראש מורם
נוגעת, נוגעת בשמיים
העננים הפכו שטיח לרגליה
והם נעלמו...בינתיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|