יקירי,
דווקא היום, מכל הימים, דווקא ביומולדת שלך, שנה אחרי שפרשנו
איש איש לדרכו, דווקא עכשיו, הכרתי מישהו.
זה מפליא אותי, בעיקר כשזה בא לאחר השנה הריקה הזו, שהייתה
כולה געגועים לתמימות שרמסת במשחקייך ולרגש העצום שחשתי
כלפייך, רגש שעד היום הותיר בי את חותמו. כל כך רציתי לאהוב
שוב, לחלום, להתמכר לתחושות ומילים, להצטמרר ממגע עדין, כל כך
רציתי, והנה, ביום הולדתך, זה הגיע.
אולי זה סימן לסיומו של מעגל. אומרים שקודם באה האהבה, אחר כך
האכזבה, אחריה ההשלמה ואחרי שמשלימים עם המצב, יש להמתין שהכל
יידעך. אתה דעכת אצלי מזמן.
חשבתי עלייך היום, שקלתי להתקשר לאחל לך מזל טוב, לזכר אותה
ידידות טובה ששררה בינינו, אלא שהחלטתי להשאיר סגור את מה
שנסגר בעמל רב, ולא לתת לך את האפשרות לשוב לחיי.
"תפסיקי לחשוב עליו" היא אמרה לי, וחמש דקות מאוחר יותר, הופיע
למולי הבחור, לא יכולתי לדעת שבסוף הערב, הוא יהיה יותר מסתם
בחור.
ואם לא ייצא מזה כלום, לא נורא, כבר היו דברים מעולם, הרעיון
הוא שחזרתי למעגל הבילויים, חזרתי לחפש ולשדר שאני מחפשת,
חזרתי לחייך.
וזהו, אתה אינך, וגם מחליפך כבר נטש, נותרתי אני - עם הכרות
חדשה - מאושרת.
רק הייתי רוצה, לאחל לך מזל טוב פה, כדי שלא תהיה חייב בתשובה,
וברצוני גם לאחל לך אושר והצלחה אך בעיקר, שתתבגר כבר, כי
היחיד שמפסיד מההתנהגות שלך, הוא אתה.







הבחורה המאושרת, שהתגברה עלייך