כמובן שאני האידיוט בכל הסיפור הזה, הרי אמרתי לעצמי, "תפסיק
להשקיע, אתה כל הזמן נפגע", אבל מסתבר שיש לי פגם, אופטימיות
נצחית וחסרת פשרות.
"הפעם זה יצליח", תמיד מתנגן לי בראש כמו מנטרה שנועדה להניא
אותי מלהקשיב לרציו.

אז פלפלתי את האופטימיות בקצת ריאליות, ובמקום לסיים את ההכנות
כשאמרה שתבוא, סיימתי אותן חצי שעה מאוחר יותר.

אווירה רומנטית היא דבר מאוד שברירי, קחו אור נרות למשל, ותנו
לבן הזוג לחכות בציפיה לבואה של אהובתו, לא דרוש זמן רב מדי,
תאמינו או לא, 3 שעות כאלה של המתנה מסוגלות להפוך אוירה
רומנטית לאפלוליות, אכזבה, חוסר אונים, וכשהנר כווה, אפילו
כעס, תסכול ורצון נקם.

נמאס לו לחכות, אז הוא הלך, הלך בלי לדעת אם יחזור, יודע
שכשתגלה בית ריק, רק אז תחלחל ההבנה: "אופס, עשיתי משהו רע".

הטלפון מצלצל עשרות פעמים, אין תשובה, היא דואגת, לא מבינה...
והוא, יושב שם, מאופק, מקשיב לצלצול הצורמני ויודע - הלילה,
היא כבר לא תשמע את קולו...