זהו סיפור על הילדה שהתאהבה באהבה. במשך שנים היא ניסתה למצוא
אותה, ואפילו שהיא לא הכירה אותה כל כך טוב, אלא רק מסיפורים
של אנשים אחרים שמצאו אותה, היא חיפשה את האהבה בכל מקום שאליו
היא הלכה. זה היה קשה כי היא לא ידעה איך היא נראית, אך למרות
זאת לא התייאשה ותמיד המשיכה לחפש אותה.


מרוב שהיא חיפשה, היא הייתה חולמת על האהבה בלילה. היא אפילו
הייתה חולמת עליה ביום. לפעמים כשהיא הייתה עוצמת את עיניה,
היא יכלה לראות אותה, את האהבה. את שפתיה הרכות, עיניה העמוקות
וגופה שכאילו הזמין אותה להבלע בו. היא יכלה להרגיש את
זרועותיה המחבקות והמלטפות, חום גופה וריחה המתוק של האהבה.
למרות שהיא ניסתה, היא אף פעם לא הצליחה לראות את פרצופה,
כאילו שהאהבה מנסה להסתיר את עצמה, כדי שלא תזהה אותה. ואז
הייתה הילדה פוקחת את עיניה, והחלום היה מתפוגג ונעלם, מותיר
אחריו שובל של מתיקות. כל חלום כזה היה ממלא אותה ברצון מחודש
למצוא את האהבה, והיא הייתה נחושה בדעתה לעשות כל דבר כדי
למצוא אותה.


ואז יום אחד היא הייתה בטוחה שהיא מצאה אותה. אומנם במקום קצת
לא צפוי, אך מהסיפורים ששמעה מאלו שמצאו אהבה, זה קורה לפעמים.
ההרגשה הקרובה הזו, גרמה לה לחשוב ולחלום אפילו יותר על האהבה,
עד אשר זה הפך כמעט לדבר היחיד שהעסיק אותה.


אבל הילדה שהתאהבה באהבה, נוכחה לגלות עד מהר שהיא טעתה
בזיהוי, וכל מה שמצאה הייתה אהבה נכזבת, חד צדדית. או, כמה היא
הרגישה טיפשה! הרי איך היא יכלה לבלבל בין אהבה ושברון לב?
היא מצאה את עצמה שוקעת בעצב עמוק. החלומות המתוקים הפכו
ללילות של בכי. הרגשת המתיקות התחלפה בכאב ובדידות.
עם הזמן, היא מצאה את עצמה נהנית מהסבל של עצמה, כמעט כמו
שנהנתה לחפש קודם את האהבה. היא נהנתה לרחם על עצמה, ולהסתכל
על עצמה במראה בזמן ששלוליות קטנות של דמעות הזולגות מעיניה,
ניקוו על הרצפה. היא התמכרה להרגשת הדמעות החמות והמלוחות
הזולגות על לחייה באיטיות, כאילו מלטפות אותן. היא נהנתה לשקוע
בעצב הרומנטי ולדמיין דיאלוגים דרמטיים בראשה.


אך לאט לאט, הרגשת העצב החלה להתפוגג, הדמעות הפסיקו לזלוג
(אולי כי נגמרו) ולמרות שניסתה לגרום לכך, לא הצליחה להביא את
עצמה לידי בכי. היא התפלאה לגלות שהיא מתגעגעת לכך, אך בסופו
של דבר, גם הגעגועים נפסקו.
עכשיו לאחר שהתגברה על האהבה הנכזבת, היא הרגישה חזקה יותר
וחכמה יותר. באופן מפתיע, למרות כל מה שעבר עליה, היא גילתה
שהיא עדיין רוצה למצוא אהבה. אך עכשיו כשעדיין יכלה להרגיש על
שפתיה את טעמה המר של האהבה הנכזבת, היא ידעה מה היא צריכה
לעשות.


הילדה שלמרות הכל הייתה כנראה עדיין מאוהבת באהבה, לא מצאה
אומנם אהבה, אך היא מצאה הבנה. היא עדיין חלמה על האהבה
לפעמים, אבל עכשיו היא יכלה גם להבין אותה. היא הבינה שכל
החיפושים שבעולם לא יעזרו, כי מי שמחפש את האהבה יותר מדי, רק
מבריח אותה. הסוד האמיתי, הוא פשוט לתת לאהבה למצוא אותך.