שרית הייתה רק בת 13 וחצי אבל כבר קרה שהתחילו איתה נערים בני
16 ויותר כי חשבו שהיא הרבה יותר מבוגרת. הייתם מצפים שילדה
שנראית כל כך מבוגרת וחכמה אכן תהיה כזאת, אבל לא שרית, היא
התבגרה נפשית לגמרי רק בסביבות גיל 17 אחרי שהיא גילתה לגמרי
שיש לה את הכוחות מופלאים שהביאו להריסתה, ולמותה.

נקודת המפנה הראשונה בחייה מתחילה כאמור כששרית הייתה בת 13
וחצי כמעט בדיוק. היא הייתה במסיבה של בנות פריחות שרק קפצו כל
הזמן כדי שהבנים יראו איך הציצים שלהן קופצים ואז יזמינו אותן
לרקוד ואולי יותר. היא והחברות שלה היו מהשרמוטות האלה שיעשו
הכל בתמורה לחבר, אבל דרישה אחת הייתה להן, שיהיה מקובל.
ובגלל, כמו שאמרנו קודם, היא נראתה מבוגרת והייתה מפותחת
גופנית, כשהיא קפצה לה בכל כוחה לשמע מוסיקת טראנס מחרישת
אוזניים ראה אותה נער אחד, מקובל כמובן וגם נראה די טוב ששמו
היה עידן והחליט לרקוד איתה קצת סלואו צמוד. מאוד צמוד.

אז הוא הלך לדי.ג'יי וביקש ממנו שישים לו שיר איטי בשביל לרקוד
סלואו וכמה דקות אחרי זה הוא ושרית היו כבר באמצע ריקוד סלואו
צמוד ביותר. כמה פעמים הוא ניסה לגעת לה בחזה דרך החולצה ואז
ניסה לפתוח לה את החזייה מאחורה והיא רק לחשה לו באוזן "לא פה,
נצא מהמסיבה ונלך למקום שקט יותר". הוא הסכים איתה והם יצאו
בחינניות מהמועדון.
בחוץ הוא התחיל לומר לה שהוא אוהב אותה ושהיא מדהימה ויפה וכל
מיני קשקושים כאלה וכשראה שזה מחמיא לה הוא שאל אותה אם היא
תסכים לשכב איתו היום. היא לא אהבה את הרעיון אבל בגלל שהוא
היה מאוד מקובל היא רק שאלה אותו "הבאת קונדום?". והוא, שהיה
אחד מהבנים שתמיד שמרו לפחות שלוש חבילות של קונדומים בארנק
ואף פעם לא השתמשו בהם, הנהן וחייך חיוך שקט. הוא היה נחמד
אליה וכל-כך התחשק לו כבר להיות איתה לבד שכבר עמד לו.
הוא הציע לה לבוא לבית שלו כי הוא גר קרוב וההורים שלו יצאו
ויחזרו רק מאוחר יותר, אז הם הלכו אליו הביתה.

אומנם לא היה לה חשק גדול לשכב איתו אבל היא הייתה סקרנית והוא
היה מקובל, כמובן, איך לא, אז היא לא עצרה אותו.
בשלב זה אתם בטח חושבים שני דברים. או שאתם חושבים לעצמכם
"לעזאזל! היא בסך הכל ילדה בת 13, ממש תינוקת" או מצד שני אתם
חושבים "טוב, נו, תראו לאן העולם שלו התדרדר שילדות בנות 13
מקיימות יחסי מין".
שתי מחשבות אלה יהיו מחשבות נכונות למדי וזה בדיוק מה ששרית
חשבה בתוך ליבה אבל היא התעלמה מההרגשה שהיא צעירה מדי וחשבה
שהעיקר זה ליהנות.
הם הגיעו אליו הביתה, הלכו לחדר, נשכבו על המיטה, הורידו את
הבגדים, ושכבו. הוא הרגיש מצוין, הוא הרי הצליח לדפוק את הילדה
עם הציצים הכי קופצים בשכבה והוא גם הנה מזה.
היא לעומת זאת לא נהנתה בכלל, הוא הכאיב לה מאוד, אולי לא שם
לב, אבל היא הכריחה את עצמה לחשוב שהיא נהנתה ושהיה כיף. היא
חשבה שהיא אוהבת אותו.

למחרת בכיתה הוא לגמרי התעלם ממנה. שכח שהיא קיימת. מסתבר
שהייתה לו חברה כל הזמן ועוד שרמוטה כזאתי ששרית לא האמינה.
אבל היא הכריחה את עצמה לחייך לכל העולם ולהתנהג כרגיל. רק בלב
שלה היא אמרה לעצמה שהיא מקווה שעידן יתנשק עם השרמוטה הזאת
וישתעל באמצע או שיינשך אותה בטעות ואז ייהרס לו השם הטוב
בשכבה והיא גם תעזוב אותו ותיגעל. שתי ציפורים במכה אחת.

היא ידעה שאין סיכוי שמשהו כזה יקרה. כי לפי הניסיון שלה עם
עידן הוא היה מנשק נפלא והייתה לו מיומנות. אין סיכוי שהוא היה
משתעל באמצע נשיקה.
אבל מה? יומיים אחרי ששרית ועידן שכבו, הוא קיבל התקף שיעולים
ענקי בבוקר. עד הצהרים זה נרגע והוא התנשק עם השרמוטה הזאת
מאיה והשתעל האמצע לתוך הפה שלה. היא נחנקה והדפה אותו אחורה.
כאילו שזה לא הספיק הוא נתקל מאחורה בערס אחד שהיה מאוד מעוצבן
היום ואחר כך החטיף לו מכות רצח ומאיה עזבה אותו.
השמועה על מה שקרה הגיעה אליה כבר בערב כשהיא דיברה עם חברה
שלה בטלפון והיא סיפרה לה את זה. שרית נדהמה וצחקה לעצמה. אבל
לא תיארה שזה קשור אליה.

מקרה אחר שהוביל אותה להבנת כוחותיה מעט קרה כשהיא הייתה בת 14
ויומיים בדיוק. היא הייתה מאוד מעוצבנת על המורה שלה בלשון
שהכשילה אותה בציון הסופי רק בגלל שהיא לא אהבה אותה, או אולי
בגלל שהפריעה ודיברה עם חברות שלה בכיתה. אז היא למדה שמורים
לא תמיד צודקים והם לא אלוהים.
היא גם למדה באותו יום שיש לה כוחות מיוחדים. הרצון שלה
מתממש.
היא ישבה בכיתה וכל כך כעסה על המורה שלה שהחליטה לשבת כל
השיעור בידיים שלובות ובפרצוף חמוץ והמחשבות היחידות שעלו לה
בראש היו: תיפלי, כלבה, תיפלי!
והמורה שלה נפלה. היא נפלה על הפנים כי החליקה על הספוג, הכל
היה מלא בדם וכמה מהתלמידים הלכו לקרוא לאחות. המורה שלה נשארה
בבית בערך חודשיים וביטלו להם את כל שעורי לשון עד אז.
שרית הייתה מאוד מאושרת, אפילו העלו לה את הציון בשש נקודות
בגלל שבשעורים החופשיים היא ישבה בשקט והכינה דפי השלמה
בלשון.
אבל עדיין, היא הייתה בטוחה שזה סתם מזל, שזאת טעות ושזה לא
קרה בגללה.

בערך שבוע אחרי המקרה המשעשע הזה שרית הלכה לים עם חברות שלה.

לשרית תמיד היה קר, תמיד ולכן היא לא רצתה להיכנס למים אבל
החברות ה'נחמדות' שלה הכריחו אותה להיכנס. מה היא יכלה לעשות?
היא נכנסה ורק התפללה שהמים יהיו חמים או לפחות פושרים
ונעימים.
כל החברות נכנסו אחת אחת וכוללן צרחו מרוב קור וכששרית נכנסה,
רועדת מפחד ולא מקור, המים היו חמים, מאוד. אפילו היו קצת יותר
מדי.
זה היה מאוד מוזר אבל עדיין שרית התעלמה ממה שקרה וחשבה שאולי
המצב שלה, שהיא מפחדת מקור, השתפר במקצת.

בגיל 15 וקצת, שוב היה לה חבר. קראו לו עידן, הוא לא היה אותו
אחד  ובגלל השם שלו היא לא בטחה בו בכלל. בכל זאת, היא אהבה
אותו מאוד. ועד גיל 16 וחצי לא הסכימה לשכב איתו עד שלא תהיה
בטוחה שהוא אוהב אותה בכל ליבו.
הם שכבו, ומרוב טירוף החליטו להתחתן יום אחרי זה. היא הייתה אז
בת 16 והוא היה בן 19 וקצת (הוא לא שירת בצבא באותו זמן, הייתה
לו בעיה ברגל ולא קיבלו אותו לשירות).

בשלוש השנים שהם היו נשואים הם שכבו אחד עם השני כמו ארנבות.
כל יום לפחות פעם אחת, אם לא יותר.  
הם חיו יחסית בעוני אבל היו מאושרים לחלוטין. והכל בגלל שזה מה
שהיא ביקשה בלב שלה, הם אהבו אחד את השני וחיו בסבבה.
אף אחד לא יודע למה, מאיזו סיבה זה קרה, או אפילו איך אבל היא
החליטה יום אחד שהיא רוצה למות. נמאס לה מסגנון החיים הזה
ובמקום לבקש לשפר אותו היא ביקשה במחשבות שלה למות.

הם התחתנו וחיו ביחד עד שהיא מתה בגיל 19. היא מתה בגלל שהיא
התאבדה. היא פשוט ירתה בעצמה ומצאו אותה עם חיוך שוכבת באמצע
המטבח בבית המושכר שלהם. הכל היה מלא בדם שהיה מאוד קשה להסיר.
ועלה לבעלה, או יותר נכון לאלמן שלה, כסף רב להוריד את כל
השפריצים של הדם מהקירות.

היא מצאה אקדח עם כמה כדורים על הרצפה בבית וירתה בעצמה. היא
פשוט מתה, לא כמו שכולם סיפרו לה, היא לא ראתה אור לבן, או את
אלוהים בא לקחת אותה.
פשוט רגע אחד היא הייתה שם ואז היה בום והיא כבר לא הייתה. היא
מתה.
היא לא הגיעה לגן עדן וגם לא לגיהינום. היא פשוט הגיעה למן
מקום חשוך ושחור לגמרי. היא לא הייתה רעבה אף פעם ולא צמאה. גם
לישון היא לא רצתה.
היא לא עשתה כלום כל היום וכל הלילה, בעצם, היא ידעה מה זה יום
ומה זה לילה. היא גם לא יכלה לזוז וללכת לשום מקום. היא פשוט
ישבה כל הזמן. לפעמים היא גם בכתה, למרות שלא הרגישה את הדמעות
על לחייה. היא לא ידעה למה היא הפכה אבל היה לה זמן רב לחשוב
על מה שעבר עליה ועל מה היא עכשיו. היא גם חשבה על הכוחות שלה.
ואפילו שניסתה לחשוב הכי חזק שהיא יכולה על יציאה מהמקום הנורא
הזה היא לא יצאה ונשארה שם. אפילו עכשיו היא שם.
אלוהים נתן לה נצח לחשוב על הכוחות המיוחדים שלה. ועל איך שהיא
בזבזה אותם ב'בום' אחד.