[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכה בן-מאיר
/
עירום , מס' 17

כשנולדתי , הייתי עירום.

גם עכשיו אני עירום , מסתובב  ברחובות תל אביביים נטושים
ומתענג על השעות האלו של לפני השחר , של עיר מנומנמת שמקיאה
מתוך כמה מבנים בליינים טרוטי עיניים שילכו לבית שלהם להפיל
איזה ראש ולחשב את מעמדם בתוך הסצינה , השמיים סגולים , כמעט
לא נראה האור האדמדם החולני שמקרינה העיר על ענני הלילה בשיאו
, ולרגע נראה העולם הזה חצי שפוי .
חוץ מהתענוג המחשבתי , נושבת גם בריזה נעימה על הגוף שלי ,
החשוף , וגורמת לי להרגיש שובב משהו.
עשיתי לי מנהג , בסופי השבוע , כשאין מה לראות בטלויזיה ,ואין
מין , ואין איזו מסיבה ממש טובה , להסתובב ככה , בעירום ולשחק
מין דמות של חצי אל במשחק שאני המצאתי , אך כל העולם כולו
משתתף בו , אני חומק בחצרות , על הגגות, מטפס על פיגומים
אפרוריים וקרירים ומתענג על כל מני תנועות אקרובטיות קלילות
שאני מבצע , עירום כביום היוולדי באוויר הקר של לפנות הבוקר.
בשלב מסויים , זה התחיל לשעמם.
שטף האנדרנלין לא הביא אותי עוד לשיאים כשם שהיה עושה בהתחלה ,
ונותרתי מסתובב בעיר במין הרגשה מוזרה של חוסר סיפוק , ואז
התחלתי להציץ.
הייתי מטפש חרש על גג , נאחז במדרגות חירום , מזנק בתנועות
חתול חרישיות בין סורגים ואדניות , מצמיד את ראשי לחלון , מביט
, מאזין , מרחרח.
אהבתי את הטעם הזה של פרי אסור. אהבתי את האינטימיות הזו של
העירום שלי , המוצהר , עם העירום הבלתי ידוע של אלו שאני רואה
כשהם חושבים שהם לבדם.
לא הייתי מציצן סוטה , לא בתחילה ,לפחות.
הייתי מביט בבתים של אנשים זקנים , רואה אותם ישנים במין
פיג'מת פלנל מפוספסת , במיטה ישנה כמותם , מכוסים בשמיכת פוך
מהוה , עם תמונת יקירם שמת לצד המיטה , ליד הכוס עם השיניים
התותבות וכלי הפלסטיק שהכיל את הכדורים לבוקר.
הייתי מוצא מין עדנה , מן הרגשה של הנעורים שמתגלמים בגוף
האתלטי העירום שלי שצמוד לחלון של האנשים המתפוררים , הנרקבים
האלו.
הייתי מרגיש את החיות , את העבודה של מחר ושל שלשום , את
האהבות של שנה שעברה ושנה הבאה , את הסיגריה שלפני ואחרי השינה
, את כל האפשרויות ואת כל הזמן , כמה זמן , שלי יש ,ולאנשים
האלו הולך ואוזל.
באיזשהו שלב , הפסקתי להיות בררן.
הייתי מציץ בכולם. זוגות צעירים , עושים אהבה בסלון או במטבח ,
מצחקקים בלחש ומתנשקים בלהט , זוגות צעירים פחות , אוהבים בחדר
השינה בשקט , ברוגע , בריסון ,שלא להעיר את הילדים , זוגות
מבוגרים יותר , הבעל ישן והאישה לצד מנורת הלילה , קוראת איזה
רומן רומנטי , מסמנת את העמוד בסימניה עם מספר הטלפון של טכנאי
הכבלים , הילד החמוד ההוא ,מביטה ברוגז בבעלה , מכבה את האור
ונשכבת לצד השני.
אחרי שהבטתי במחזה הפתטי הזה , זה קרה לי בפעם הראשונה.
עברתי בהתגנבות אל החלון הסמוך , ממנו תהיה לי גישה למרזב ,
כששמעתי מתוכו אנחות חלושות.  בעדינות , הרמתי את התריסים
באצבע זהירה , לא משמיע רחש , ושם נגלה לי מראה שלעד ייחקק
בזכרוני - נערה צעירה , ילדה עדיין , שכבה שם על המיטה ,
עירומה וחלקה וענוגה כל כך , וליטפה את עצמה ביד קטנה וארוכת
אצבעות , חולפת על הבטן השטוחה , על ניצני שדיה , על הסנטר
הבולט ונכנסות אל בין שפתי הפה הפעור כמעה.
הבטתי במראה כמכושף , לא נתתי דעתי על היום שעולה עד שהתריע בי
השעון שכיוונתי למטרה זו בצלצול אלקטרוני חלק , אך לא חלש
מספיק.
היא שמעה.
היא קמה והתנודדה אל עבר החלון , אך משפתחה את התריס נכנס לחדר
אוויר הבוקר ותו לא , אני הייתי מזמן מתגנב בחצרות אל עבר ביתי
, רק שני רחובות משם.
זה נמשך כמעט שנה וחצי.
התבגרתי איתה , הלכתי איתה לבית הספר , הייתי איתה כשהתחילה
שנה חדשה , כשהתנשקה עם החבר שלה ,הראשון כנראה , וכששכבה עם
האחר , הנער הגוץ עם האופנוע.
הפסקתי כבר מזמן לעבוד , היא הלכה ומילאה את כל עולמי - הייתי
חי את חיי כמו עטלף , מרגל ומציץ עליה לפנות בוקר , עולה לגג
הבניין שלה ,מגיע לפורקן , מתלבש ,ויורד לעקוב אחריה - לבית
הספר , לחברות , לסטודיו למחול - בשעות הערב הייתי מתרסק אל
המזרון שהיה על רצפת דירת החדר שלי - את הדירה ותכולתה מכרתי
מזמן , אין לי צורך בהם עוד , מה גם שללא עבודה נתקשיתי לשלם
את החשבונות -וישן שינה טרופה עד שקמתי שוב בארבע לפנות בוקר
,וטיפסתי על סורגי הבניין מס' 17 אל החלון של הילה.
הילה - ככה קראו לה , גיליתי את זה כשנכנסתי פעם לכיתה שלהם
כמורה מחליף.
אמרתי שבאתי ללמד פילוסופיה , והילדים קנו את זה , בגלל המראה
המוזנח והסטראוטיפי כל כך - אבל לי לא היה אכפת , היא ישבה שם
, במושב האחורי, ליד החלון , ושיחקה בשיער השחור החלק שלה
בחוסר עניין - הספקתי בדיוק לשאול אותה לשמה כשנכנסה המורה
לכיתה ושאלה אותי מה אני עושה שם - אחרי חילופי דברים קצרים ,
בהם התנצלתי על שטעיתי כנראה בכיתה , עזבתי , והלכתי למקום
הקבוע שלי בשיחים שליד הכניסה לבית הספר , לחכות לסיום
הלימודים , וללוות את הילה בדרכה הביתה , ללא ידיעתה כמובן.
איפשהו במרץ , הגיע חג פורים.
מפתק נייר שמצאתי בזבל של משפחת ארנון ממס' 17 , בו אני נוהג
לחפש דברים של הילה מדי יום בכמה החדשים האחרונים למדתי שהילה
מוזמנת לאיזו מסיבת פורים בבית הספר , והחלטתי לעשות מעשה.
בכסף שנשאר לי ממכירת תכולת הדירה , קניתי לי בגדים נקיים ,
כלי רחצה , ובושם.
התקלחתי בלילה , על חוף הים הנטוש , התגלחתי והתלבשתי , וסקרתי
את עצמי בשבר מראה שמצאתי - הייתי כחוש , העיניים שלי היו
ענקיות ורעבות , אבל עדיין ניכר היה שהייתי יפה פעם.
המסיבה היתה עוד בשיאה כשתפסתי את מקומי בשיחים שליד היציאה
מבית הספר , ונאלצתי לחכות למעלה משעה עד שהילה יצאה משם ,
לשמחתי , לבדה , עושה את דרכה ברגל אל הבית מס' 17.
הלכתי אחריה , כהרגלי , אבל הגברתי את צעדי.
ידעתי שעכשיו אגש אליה , אציג את עצמי , אומר לה "שלום , אני
רונן , ואני אוהב אותך. אני יודע עלייך הכל , ויותר מכל דבר
בעולם , אני רוצה להיות איתך." אני אנשק אותה , והיא תחייך את
אחד החיוכים המתוקים שלה. נלך לדירה שלי , אני אתנצל על אי
הסדר , היא תביט לי ישר בעיניים ותגיד שזה לא משנה , העיקר
שאנחנו סוף סוף ביחד .
אנשק אותה שוב , ונעשה אהבה על המזרון שעל הרצפה.
בבוקר היא תחזור לקחת כמה דברים מההורים , ועם הכסף שעוד יש לי
, נמצא דירה גדולה יותר , אני אמצא לי שוב עבודה , ונתחיל
לחיות כמו זוג נורמאלי.
נורמאלי.
היא שמעה כנראה את צעדי מתופפים בעקבותיה , והביטה לאחור
בבהלה.
זה לא היה אמור לקרות ככה , היא התחילה לרוץ , ואני רצתי אחריה
, אחרי כמה מטרים הגעתי ותפסתי את ידה , מבקש ממנה לעצור , היא
צרחה , צרחה כמו משוגעת , הייתי חייב לסתום לה את הפה עם היד ,
שלא יחשבו שאני מנסה לאנוס אותה או משהו , היא הביטה בי בזוועה
, נשכבנו על הרצפה ונישקתי אותה , היא בכתה ובכתה ובכתה ולא
הפסיקה , העיניים הגדולות שלה היו כל כך יפות , כל כך מלאות
רגש עם האיפור הזה המרוח , ליקקתי את הדמעות מהלחיים הרכות
,הלבנות שלה ,כנראה שסתמתי לה את הפה חזק מדי , באמת שלא
התכוונתי , אבל כשהרחקתי ממנה את הראש , העיניים לה הביטו
למעלה , והיא נראתה קצת מתה.

באמת שלא ידעתי מה לעשות.
בארבע בבוקר היינו כבר בבית שלי , עשינו אהבה על המזרון , כמו
שתיכננתי, ובחמש כבר זרקתי את הגופה הקטנה והיפה שלה אל שפך
הירקון.
בשבע דפקו השוטרים בדלת , בעשר ,הביאו אותי לפני שופט , האריכו
לי את המעצר , קבעו לי משפט , אבחון פסיכיאטרי , ועכשיו אני פה
,עירום כביום היוולדי.
שמעתי שבמחלקת נוער יש ילדות יפות ועצובות , אבל , קשה לטפס על
הסורגים כשנמצאים בתוך החדר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הטכניקה -זה
שולי
התנוחה - היא
החשובה !

פרה
תופסת את השור
בקרניו


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/2/01 22:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכה בן-מאיר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה