כשנולדתי , הייתי עירום.

גם עכשיו אני עירום , מסתובב  ברחובות תל אביביים נטושים
ומתענג על השעות האלו של לפני השחר , של עיר מנומנמת שמקיאה
מתוך כמה מבנים בליינים טרוטי עיניים שילכו לבית שלהם להפיל
איזה ראש ולחשב את מעמדם בתוך הסצינה , השמיים סגולים , כמעט
לא נראה האור האדמדם החולני שמקרינה העיר על ענני הלילה בשיאו
, ולרגע נראה העולם הזה חצי שפוי .
חוץ מהתענוג המחשבתי , נושבת גם בריזה נעימה על הגוף שלי ,
החשוף , וגורמת לי להרגיש שובב משהו.
עשיתי לי מנהג , בסופי השבוע , כשאין מה לראות בטלויזיה ,ואין
מין , ואין איזו מסיבה ממש טובה , להסתובב ככה , בעירום ולשחק
מין דמות של חצי אל במשחק שאני המצאתי , אך כל העולם כולו
משתתף בו , אני חומק בחצרות , על הגגות, מטפס על פיגומים
אפרוריים וקרירים ומתענג על כל מני תנועות אקרובטיות קלילות
שאני מבצע , עירום כביום היוולדי באוויר הקר של לפנות הבוקר.
בשלב מסויים , זה התחיל לשעמם.
שטף האנדרנלין לא הביא אותי עוד לשיאים כשם שהיה עושה בהתחלה ,
ונותרתי מסתובב בעיר במין הרגשה מוזרה של חוסר סיפוק , ואז
התחלתי להציץ.
הייתי מטפש חרש על גג , נאחז במדרגות חירום , מזנק בתנועות
חתול חרישיות בין סורגים ואדניות , מצמיד את ראשי לחלון , מביט
, מאזין , מרחרח.
אהבתי את הטעם הזה של פרי אסור. אהבתי את האינטימיות הזו של
העירום שלי , המוצהר , עם העירום הבלתי ידוע של אלו שאני רואה
כשהם חושבים שהם לבדם.
לא הייתי מציצן סוטה , לא בתחילה ,לפחות.
הייתי מביט בבתים של אנשים זקנים , רואה אותם ישנים במין
פיג'מת פלנל מפוספסת , במיטה ישנה כמותם , מכוסים בשמיכת פוך
מהוה , עם תמונת יקירם שמת לצד המיטה , ליד הכוס עם השיניים
התותבות וכלי הפלסטיק שהכיל את הכדורים לבוקר.
הייתי מוצא מין עדנה , מן הרגשה של הנעורים שמתגלמים בגוף
האתלטי העירום שלי שצמוד לחלון של האנשים המתפוררים , הנרקבים
האלו.
הייתי מרגיש את החיות , את העבודה של מחר ושל שלשום , את
האהבות של שנה שעברה ושנה הבאה , את הסיגריה שלפני ואחרי השינה
, את כל האפשרויות ואת כל הזמן , כמה זמן , שלי יש ,ולאנשים
האלו הולך ואוזל.
באיזשהו שלב , הפסקתי להיות בררן.
הייתי מציץ בכולם. זוגות צעירים , עושים אהבה בסלון או במטבח ,
מצחקקים בלחש ומתנשקים בלהט , זוגות צעירים פחות , אוהבים בחדר
השינה בשקט , ברוגע , בריסון ,שלא להעיר את הילדים , זוגות
מבוגרים יותר , הבעל ישן והאישה לצד מנורת הלילה , קוראת איזה
רומן רומנטי , מסמנת את העמוד בסימניה עם מספר הטלפון של טכנאי
הכבלים , הילד החמוד ההוא ,מביטה ברוגז בבעלה , מכבה את האור
ונשכבת לצד השני.
אחרי שהבטתי במחזה הפתטי הזה , זה קרה לי בפעם הראשונה.
עברתי בהתגנבות אל החלון הסמוך , ממנו תהיה לי גישה למרזב ,
כששמעתי מתוכו אנחות חלושות.  בעדינות , הרמתי את התריסים
באצבע זהירה , לא משמיע רחש , ושם נגלה לי מראה שלעד ייחקק
בזכרוני - נערה צעירה , ילדה עדיין , שכבה שם על המיטה ,
עירומה וחלקה וענוגה כל כך , וליטפה את עצמה ביד קטנה וארוכת
אצבעות , חולפת על הבטן השטוחה , על ניצני שדיה , על הסנטר
הבולט ונכנסות אל בין שפתי הפה הפעור כמעה.
הבטתי במראה כמכושף , לא נתתי דעתי על היום שעולה עד שהתריע בי
השעון שכיוונתי למטרה זו בצלצול אלקטרוני חלק , אך לא חלש
מספיק.
היא שמעה.
היא קמה והתנודדה אל עבר החלון , אך משפתחה את התריס נכנס לחדר
אוויר הבוקר ותו לא , אני הייתי מזמן מתגנב בחצרות אל עבר ביתי
, רק שני רחובות משם.
זה נמשך כמעט שנה וחצי.
התבגרתי איתה , הלכתי איתה לבית הספר , הייתי איתה כשהתחילה
שנה חדשה , כשהתנשקה עם החבר שלה ,הראשון כנראה , וכששכבה עם
האחר , הנער הגוץ עם האופנוע.
הפסקתי כבר מזמן לעבוד , היא הלכה ומילאה את כל עולמי - הייתי
חי את חיי כמו עטלף , מרגל ומציץ עליה לפנות בוקר , עולה לגג
הבניין שלה ,מגיע לפורקן , מתלבש ,ויורד לעקוב אחריה - לבית
הספר , לחברות , לסטודיו למחול - בשעות הערב הייתי מתרסק אל
המזרון שהיה על רצפת דירת החדר שלי - את הדירה ותכולתה מכרתי
מזמן , אין לי צורך בהם עוד , מה גם שללא עבודה נתקשיתי לשלם
את החשבונות -וישן שינה טרופה עד שקמתי שוב בארבע לפנות בוקר
,וטיפסתי על סורגי הבניין מס' 17 אל החלון של הילה.
הילה - ככה קראו לה , גיליתי את זה כשנכנסתי פעם לכיתה שלהם
כמורה מחליף.
אמרתי שבאתי ללמד פילוסופיה , והילדים קנו את זה , בגלל המראה
המוזנח והסטראוטיפי כל כך - אבל לי לא היה אכפת , היא ישבה שם
, במושב האחורי, ליד החלון , ושיחקה בשיער השחור החלק שלה
בחוסר עניין - הספקתי בדיוק לשאול אותה לשמה כשנכנסה המורה
לכיתה ושאלה אותי מה אני עושה שם - אחרי חילופי דברים קצרים ,
בהם התנצלתי על שטעיתי כנראה בכיתה , עזבתי , והלכתי למקום
הקבוע שלי בשיחים שליד הכניסה לבית הספר , לחכות לסיום
הלימודים , וללוות את הילה בדרכה הביתה , ללא ידיעתה כמובן.
איפשהו במרץ , הגיע חג פורים.
מפתק נייר שמצאתי בזבל של משפחת ארנון ממס' 17 , בו אני נוהג
לחפש דברים של הילה מדי יום בכמה החדשים האחרונים למדתי שהילה
מוזמנת לאיזו מסיבת פורים בבית הספר , והחלטתי לעשות מעשה.
בכסף שנשאר לי ממכירת תכולת הדירה , קניתי לי בגדים נקיים ,
כלי רחצה , ובושם.
התקלחתי בלילה , על חוף הים הנטוש , התגלחתי והתלבשתי , וסקרתי
את עצמי בשבר מראה שמצאתי - הייתי כחוש , העיניים שלי היו
ענקיות ורעבות , אבל עדיין ניכר היה שהייתי יפה פעם.
המסיבה היתה עוד בשיאה כשתפסתי את מקומי בשיחים שליד היציאה
מבית הספר , ונאלצתי לחכות למעלה משעה עד שהילה יצאה משם ,
לשמחתי , לבדה , עושה את דרכה ברגל אל הבית מס' 17.
הלכתי אחריה , כהרגלי , אבל הגברתי את צעדי.
ידעתי שעכשיו אגש אליה , אציג את עצמי , אומר לה "שלום , אני
רונן , ואני אוהב אותך. אני יודע עלייך הכל , ויותר מכל דבר
בעולם , אני רוצה להיות איתך." אני אנשק אותה , והיא תחייך את
אחד החיוכים המתוקים שלה. נלך לדירה שלי , אני אתנצל על אי
הסדר , היא תביט לי ישר בעיניים ותגיד שזה לא משנה , העיקר
שאנחנו סוף סוף ביחד .
אנשק אותה שוב , ונעשה אהבה על המזרון שעל הרצפה.
בבוקר היא תחזור לקחת כמה דברים מההורים , ועם הכסף שעוד יש לי
, נמצא דירה גדולה יותר , אני אמצא לי שוב עבודה , ונתחיל
לחיות כמו זוג נורמאלי.
נורמאלי.
היא שמעה כנראה את צעדי מתופפים בעקבותיה , והביטה לאחור
בבהלה.
זה לא היה אמור לקרות ככה , היא התחילה לרוץ , ואני רצתי אחריה
, אחרי כמה מטרים הגעתי ותפסתי את ידה , מבקש ממנה לעצור , היא
צרחה , צרחה כמו משוגעת , הייתי חייב לסתום לה את הפה עם היד ,
שלא יחשבו שאני מנסה לאנוס אותה או משהו , היא הביטה בי בזוועה
, נשכבנו על הרצפה ונישקתי אותה , היא בכתה ובכתה ובכתה ולא
הפסיקה , העיניים הגדולות שלה היו כל כך יפות , כל כך מלאות
רגש עם האיפור הזה המרוח , ליקקתי את הדמעות מהלחיים הרכות
,הלבנות שלה ,כנראה שסתמתי לה את הפה חזק מדי , באמת שלא
התכוונתי , אבל כשהרחקתי ממנה את הראש , העיניים לה הביטו
למעלה , והיא נראתה קצת מתה.

באמת שלא ידעתי מה לעשות.
בארבע בבוקר היינו כבר בבית שלי , עשינו אהבה על המזרון , כמו
שתיכננתי, ובחמש כבר זרקתי את הגופה הקטנה והיפה שלה אל שפך
הירקון.
בשבע דפקו השוטרים בדלת , בעשר ,הביאו אותי לפני שופט , האריכו
לי את המעצר , קבעו לי משפט , אבחון פסיכיאטרי , ועכשיו אני פה
,עירום כביום היוולדי.
שמעתי שבמחלקת נוער יש ילדות יפות ועצובות , אבל , קשה לטפס על
הסורגים כשנמצאים בתוך החדר.