אני לא באמת נמצא פה. החום החום הזה, הורג אותי, הורג אותי
החום הזה. ואני לא מסוגל לנשום כמו שצריך. זה לא שרב שעומד
במקום ופשוט חם, זה חום שמלווה ברוח חמה שזזה ממקום למקום
וצורבת ושורפת בעיניים וקשה לשום אותה, כי היא חמה. זה כמו
להיות בסאונה פושרת. אבל זה רק החום, והוא לא הגורם היחיד. זה
גם הבגרויות, הבגרויות האלו, והמתכונות שמסרבות להגמר. והשילוב
שלהם, העקביות, העבודה שהן באות אחת אחרי השנייה, בכל נושא שרק
תבחר. ושאתה אומר מדע מדויק אתה מתכוון בדיוק לסוג הזה של המדע
שלא מעניין אותך בכלל. אז לך תלמד פיסיקה וגם מחשבים, שיהיה לך
עתיד.

אז אני יעשה תואר ראשון במדעי המחשב. מה אני יעשה? זה מה
שבאופנה היום ובין לבין אני אכתוב שירים קטנים ויפרסם אותם
באתר באינטרנט ויקבל תגובות ממוצעות מכל מיני אנשים. ויהיה לי
אשה וילדים ואפילו כלב, והכלב שלנו יהיה יפה ולבן וחברותי
ותיהיה לנו גינה גדולה שהכלב כל-כך יאהב שגם אם תדרוס אותו
משאית ותעיף לו רגל, הוא יחזור הביתה על קורקינט. בגיל 39
מקסימום אני אתאבד, ובצדק. אז בטח עדיף שאני אלך ללמוד פיסיקה,
או לעשן איזה משהו, כי זה הדבר הכי הגיוני שעולה לי לראש
עכשיו. חבל שאני לא מעשן באמת. הדרך היחידה לשחרור שאני מצליח
לחשוב עליה זה חרבון טוב, מה שגם ככה לא היה לי כבר שבוע. אז
בטח עדיף שאני אלך ללמוד פיסיקה.

ואז אני משקר לעצמי בקשר למחזוריות של תקופות ושאם עכשיו זה
תקופה חרא אז עוד שלושה חודשים גג תיהיה תקופה טובה. בערך אחרי
חודשיים שהפסקתי להאמין לשקרים שלי, חדלתי לטרוח לשקר. גם ככה
לשקר זה גרוע.
ואז אחרי הצבא שאני אשלם אלפיים ומשהו כמו כולם להשלים
בגרויות, אני אצטער על זה שלא למדתי, בדיוק כמו שעכשיו אני
מצטער על זה שאני לומד. בחדר שלי אני מסדר לעצמי כל מיני בנות
ערומות על המיטה וחושב על זה שמרוב חום לא בא לי אפילו להזדיין
עם אף אחת, אז עדיף בטח שאני אלמד פיסיקה. פיסיקה זה חשוב,
חשוב.