לכל אחד יש את ההוא שלו, ההוא ששינה אותו, ההוא שבעקבותו הוא
הלך, ההוא שבעקבתו הוא השתנה. לתמיד.
ההוא שברגע אחד יכול להפוך אותך למאושר ובאותו הרגע הכל יהיה
שלם וכל הדיבורים שאי אפשר להיות מושלמים ישמעו בזיוני שכל של
כל האלו שלא מצאו את ההוא שלהם או שהוא שלהם כבר אבוד, שהוא
עשה אותם משותקים, שהאופטימי שבאופטימים יהיה כבר גמור, כאילו
כלום לא יהיה יפה יותר, וגם ביום הכי יפה בשנה שום דבר לא יחיך
ושהשמים לא יכולים להרגיש בגלל זה הם עוד זוהרים.
ויש את האלו שחושבים שההוא שלהם הוא בעצם עצמם, שרק הם מחליטים
וקובעים, שכלדבר מבחוץ לא משנה ורק מה שבתוכם חשוב בעצם, שום
דבר לא יכנס וישנה. הם אותם האנשים שההוא שלהם עוד לא נגע בהם.
הם לא היו ברגע ההוא של השלמות או ברגעים שבהם כל תנועה קטנה,
כל גירוד קטן נעשה בריקנות מוחלטת, החוסר רצון כאילו כלום לא
קיים, לא משנה חלומות, לא עקרונות, לא הגשמה, לא אידאילים, לא
חברים, לא אויבים כל אלו בחוץ ואתה מרגיש את הבפנים, הכאב הזה,
המשונה שתמיד ישאר.