כשנולדתי, הרופאים אמרו לאימא שלי שיצאתי קצת כחול, "לא נורא"
היא אמרה" הוא לא יישאר ככה לתמיד".
קפיצה של 16 שנים קדימה, ואימא בטח קצת התביישה.
הכל קרה כשהיא אמרה את זה,
פתאום, התחלתי להרגיש את העולם... ואת כל מה שקורה בו, יכולתי
לדעת איך מישהו מרגיש וחושב, יכולתי להבין, ולשמוע, יכולתי
לדעת מה להגיד ומתי.חשתי. אבל מה, איבדתי את חוש הריח, בגלל מה
שהיא אמרה, ואני שאני די אוהב להריח לא הייתי כל כך מרוצה
מזה.
יום למחרת הלכתי לרופא, הוא אמר שאין לי מה לדאוג ולדעתו חוש
הריח שלי יחזור תוך יום יומיים,ואיתו, ייעלמו התחושות.
הוא אמר, הרופא הזה, שאני אשוב להיות רגיל: "בדיוק כמו שהיית,
וכך תישאר".
התחלתי לדאוג, הרי לא כל יום מקבלים רגשות ותחושות כאלה, עם
כזו עוצמה, והמחיר - ריח. (אני כל הזמן קורא להם רגשות ותחושות
כי אין לי מושג איך להתחיל ולהגדיר אותם, בעצם אפשר - ראייה,
לא מהסוג שעושים עם העיניים כדי לא להיתקע בעמוד או כדי לראות
איזה כוסית בים, אלא כזאת שמכוונת לתוך מישהו, ראייה לבפנים)
"מי בכלל צריך להריח? אפשר להסתדר יופי בלי זה!", אמרתי
לצביקה. צביקה היה יתום עוד מהגן, אימא שלו מתה בתאונת דרכים
או משהו כזה, הוא לא מדבר על זה, זאת הנכות שלו - לא לדבר על
זה, כמובן זה מתלווה בחוסר בטחון עצמי שמסווה בעודף בטחון עצמי
ובגמגום קל שמשום מה רק מתחזק עם השנים, כי צוחקים עליו. אבל
זאת הנכות שלו, ולכולם יש כזאת. הנכות שלי, לדברי הרופא, היא
תתרנות - חוסר חוש ריח, אבל רק לכמה ימים, לא ידוע בדיוק כמה,
ואחרי זה אני אשוב להיות רגיל ממש: "בדיוק כמו שהייתי, וכך
אשאר", רק עם נכות אחרת, כי לכל אחד יש, לכל אחד.
בימים הקרובים ניסיתי לחשוב על דרכים שהתחושות שלי יישארו
אצלי, אגב, הם התחילו להשתלם - התחושות שלי. הבנתי אנשים יותר
טוב, כי הרגשתי אותם. יכולתי לייעץ להם ולעזור להם, כי שמעתי
אותם.ידעתי מה כואב להם ומה לא בסדר, כי ראיתי אותם, אבל מה,
לא הרחתי אותם בגרוש.
ואז, התחלתי לחשוב על היום ההוא, שנראה לי מה זה רחוק, היום בו
היא, אמרה לי את זה, האמת היא שאני כבר לא כל כך זוכר מה היה
אז באותו היום, ומה לעזאזל היא אמרה לי, יכול להיות שזה היה"
מה המצב?" או "אני אוהבת אותך" או "חמישים שקל", אבל יכול
להיות שזה היה משהו כמו "אם תסתכל ממש טוב, תראה את העולם
מסתובב, ואם תקשיב ממש טוב, תשמע את העולם נושם, ואם תיגע
באדמה, תרגיש איך שהכל חי", אבל לא נראה לי שהיא אמרה משהו על
ריח.
ביום שלישי לפני יומיים נהרגתי, הדלקתי את הגז ולא כיביתי,
אחרי 5 שעות מצאו אותי כחול ומת . מצחיק, בסוף הרופא צדק
כשנולדתי, הייתי קצת כחול וככה נשארתי...
נ.ב
צביקה, אח שלי, התחיל לדבר בסדר ולהתנהג רגיל אחרי שמתתי,
והיא, אותה עצרו על סחר בסמים, מסתבר שהיא עבדה באיזה מעבדה
לניסוי תרופות חדשות, ומכרה כמה אב-טיפוסים. בסוף תפסו אותה
אחרי שהיא ניסתה על עצמה משהו שיהפוך אותה לפיל או משהו.
|