נעמי אלומים / ביעור חמץ |
זעקה שהרקיעה בשחוק;
זעקה שציירה בחוטי משוטים
על מימי הנהר מרחוק.
בתזזית אכולה כעסיי להרהיב,
בתנועה מקוצצת מלים,
זעקה שביתרה את לבי המרעיד
כינורות עמומים בצלילים.
זעקת בערה שוממה, אחוזה
על כתפי נתלתה בערמה;
וסיכלתי ערום תקוותה הלזה
בכיסוי ערוותי התמה.
וכך ביערתי החמץ
מתוך נבכי נפשי,
וכך נותר, חוצץ,
העול החרישי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|